הרב אברהם רזניקוב (רב המרכז הרפואי איכילוב, תל אביב)פרשת 'עקב' פותחת בפסוק, "והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה ושמרתם… ושמר ד' א-לקיך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבֹתיך" (דברים ז' י"ב). רש"י מפרש "אם המצות הקלות שאדם דש בעקביו תשמעון, ושמר ד' וגו' – ישמור לך הבטחתו" (שם). כלומר אותו עקב, שהוא החלק האחורי של הנעל מתקשר ל"מצוות שאדם דש בעקביו". רש"י בחר בדרשה המוציאה את הכתוב מהפשט ודרש את המילה 'אם', כדי ללמדנו שלקשר שבין העקב לשמירת המצוות יש להוסיף את המילה 'אם', הווי אומר שיש יחס שלילי בין האדם והמצוות כשהאדם דש אותן בעקביו. ואיזו מצוות עלול האדם לבזות? אותן המצוות הנראות לו חסרות משקל, שאין כדאי לכבדן, המצוות הקלות.
עקביות היא תכונה חשובה ונדרשת כדי להגשים את עצמנו בחיים -היא מסייעת לנו לקבוע מטרות נכונות ולהשיגן, היא עוזרת לנו לשמור בקלות על הקשרים החברתיים שלנו עם המשפחה או החברים, וכמובן, היא תורמת לתפקודנו בעבודה, בלימודים או כמעט בכל דבר שאנחנו בוחרים לעשות.
עקביות וגם התמדה חשובים להצלחה, אבל הם לא אותו דבר. עקביות היא לעשות את אותו הדבר כל הזמן, בעוד שהתמדה היא להמשיך לעשות משהו למרות קשיים או התנגדות. המדרש בתורת כוהנים עוסק בשאלה איזה פסוק כולל בתמצית את עבודת ד'. "ואהבת לרעך כמוך" רבי עקיבא אומר זה כלל גדול בתורה. בן עזאי אומר, "זה ספר תולדות אדם", זה כלל גדול מזה, שמעון בן פזי אומר, מצינו פסוק כולל יותר והוא, "את הכבש האחד תעשה בבקר ואת הכבש השני תעשה בין הערבים". עמד ר' פלוני על רגליו ואמר, הלכה כבן פזי"! דכתיב, "ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן וגו'. המהר"ל מפראג בספרו נתיבות עולם שואל מה כל כך מיוחד בפסוק "את הכבש האחד תעשה בבוקר ואת הכבש השני תעשה בין הערביים", עד כדי כך שהמדרש מכריע כדעת בן פזי ומסיק שפסוק זה כולל יותר מאותם פסוקים שהובאו ע"י התנאים האחרים הקרבת קרבן התמיד בכל בוקר ובכל אחר צהריים מבטאת לא רק את ערך ההתמדה אלא גם את ערך הקביעות. בלי קביעות קשה להתמיד. אפשר לומר ששמעון בן פזי מדבר על שתי מידות חשובות שהאדם צריך לרכוש כדי להצליח בעבודת ד', עקביות והתמדה (ללא הפסקה. ברצף). עקביות והתמדה אלו הם החלקים החשובים ביותר בכל תהליך שינוי ומבטיחים שנצליח להגיע למטרה שקבענו לעצמנו.
לפי חז"ל במדרש, ההתמדה היא הדדית – כשאדם מתמיד בעבודת ד', גם ד' מתמיד בהשפעת שפע חומרי על האדם, "אני נתתי לכם את התורה, שתהיו עוסקים בה יום יום … חייכם שאשביע אתכם לחם מן השמים יום ביומו, שנאמר ויצא העם ולקטו דבר יום ביומו … ולא עוד, אלא שאני מברך אתכם יום יום, שנאמר ברוך ד' יום יום יעמס לנו"(שמות רבה כ"ה ט').
אגרת קצרה שכתב הרמב"ם בתשובה לתלמידו יוסף בן יהודה, ששאל, "האם חיי האדם בעולם הזה קצובים עד מועד קבוע, אשר האדם בהכרח מגיע אליו, והפגעים אינם קוטעים אותו או משחיתים אותו? או שמא משחיתים את משך החיים הפגעים הקוטעים, כאשר הם חלים באדם ומכלים את חייו כאשר אינו נזהר מהם? דבר אחד ברור וחד-משמעי בתשובתו – הרמב"ם מביא הוכחות מדעיות (וגם ציטוטים מהמקרא) לכך שאין מועד קצוב לחיים וכי אורך החיים מושפע מהסביבה, מהפעולה של גופנו ומסיבות נוספות. גישה זו מיוצגת גם בהלכות דעות שם מדגיש הרמב"ם את הערך הרוחני-מוסרי שבשמירת הבריאות, פרק שלם הקדיש הרמב"ם לכללי בריאות שבהם על האדם להנהיג את עצמו, וכך הוא פותח את הפרק, "הואיל והיות הגוף בריא ושלם – מדרכי השם הוא, שהרי אי אפשר שיבין או ידע דבר מידיעת הבורא והוא חולה, לפיכך צריך להרחיק אדם עצמו מדברים המאבדין את הגוף, ולהנהיג עצמו בדברים המברין והמחלימים" (פ"ד ה"א). בהלכות רוצח ושמירת הנפש מביא הרמב"ם רשימה ארוכה של דברים שאסרו חכמים מפני הסכנה, "הרבה דברים אסרו חכמים מפני שיש בהם סכנת נפשות, וכל העובר עליהן ואמר הריני מסכן בעצמי ומה לאחרים עלי בכך, או איני מקפיד על כך – מכין אותו מכת מרדות" (פי"א ה"ה). אכילה מאוזנת ובריאה ופעילות גופנית במידה הנכונה מחזקים מאד את גוף האדם ומונעים ממנו את רוב המחלות, וכך פוסק הרמב"ם בהלכות תלמוד תורה "תלמיד חכמים לא יהיה גרגרן, אלא אוכל מאכל הראוי להברות גופו, ולא יאכל ממנו אכילה גסה. ולא יהא רודף למלאת בטנו כְּאֵלּוּ שמתמלאין ממאכל ומשתה עד שתפוח כרסן [ודעתן]. ועליהם מפורש בקבלה, 'וְזֵרִיתִי פֶרֶשׁ עַל פְּנֵיכֶם פֶּרֶשׁ חַגֵּיכֶם', אמרו חכמים, אלו בני אדם שאוכלין ושותין ועושין כל ימיהם כחגים" (פ"ה, ה"ב). תוחלת החיים תלויה באופן בו אדם מנהל את שגרת חייו, חיי מדף ארוכים מחייבים שמירה על תנאים ראויים ונאותים.
