מרמורשטיין מוטי (כלכלן והיסטוריון, ד"ר לתולדות ישראל)שנות כהונתו של בנימין נתניהו כראש ממשלת ישראל מצטברות יחדיו לכמעט עשרים שנה. אין לתופעה הזו אח ורע במדינות המערב הדמוקרטיות הליברליות. בכולן התחלף השלטון בתקופה הזו אין ספור פעמים. התופעה הזו בולטת שבעתיים על רקע המלחמה שקידשה נגדו האינטליגנציה הישראלית החילונית החל מן היום הראשון לכהונתו, והשנאה היוקדת שהיא רוחשת לו. התופעה הזו בולטת פי שבע על רקע מקומו היציב בסקרי הבחירות ההולכים ותוכפים לקראת מערכת הבחירות הקרבה והולכת, ובולטת פי שבעים ושבעה על רקע האסון הגדול ביותר שהתרחש במדינת ישראל מאז קומה, וזאת תחת שרביטו של נתניהו כראש ממשלת ישראל.
תהום עמוקה רובצת בין המחנה החילוני הליברלי לבין המחנה הדתי לאומי והמזרחי.
עובדת כישלון ניסיונותיו החוזרים ונשנים של המחנה הליברלי להחליף את שלטונו של נתניהו במשך שלושים שנה, העובדה שהוא מצליף ומצליף בנתניהו, לעיתים בצדק רב, ואיננו מצליח לפגוע בצוק בוחריו, הייתה צריכה להוביל אותו למסקנה שמאחורי התמיכה של המחנה הדתי והמזרחי בנתניהו מסתתרת התהום העמוקה בין שני המחנות, שפתרונה לא נמצא במגרש הפוליטי, אלא במגרש הסוציולוגי הפסיכולוגי, שבתחתיתו שוכנת מפלצת השסע.
ברובד הגלוי מרכזת האינטליגנציה החילונית את מאמציה באיש נתניהו ומכוונת את האש אליו, ולכאורה ההיגיון הפוליטי אומר שבתוך עשרים שנות שלטונו היא הייתה צריכה לפגוע מפעם לפעם, ואולם ברובד הנסתר, שאת ביטויו העיקרי אנו מוצאים ברשתות החברתיות, מסתתר זלזול עמוק במחנה הדתי לאומי ובמחנה המזרחי, זלזול באורח חייהם ובערכיהם, ובעיקר אי אמון בהבנתם הדמוקרטית.
הזלזול במחנות הללו הוא המזין את השנאה לנתניהו. הרי יש לך את כל הנתונים להיות איש המחנה שלנו, חילוני, ליברל, אקדמאי, יפה בלורית ותואר, איך התגלגלת למחנה הזה?
מנקודת המבט של מחנה הימין העובדה שהאיש נתניהו הוא אשכנזי חילוני אינה משנה את המשוואה. הוא נציגו של המחנה.
מנקודת המבט של המחנה הלאומי, השמאל הישראלי איננו אלא המשכו של שלטון מפא"י, שלא הכיר במחנה הדתי והמזרחי. למרבה הפרדוכס, גם מנקודת מבטו של המחנה הליברלי, הוא איננו אלא המשכה של מפא"י על ערכיה היפים, שעל אדניהם הקימה את המדינה.
עדות המזרח נושאות את עלבון היחס אליהן בשנותיה הראשונות של המדינה, שגם התבטא במגרש הפוליטי, כשנזרק לעברן פירור בדמותו של שר המשטרה. המחנה הדתי לאומי נושא גם הוא את אותו עלבון כשנאלץ להסתפק במעמד משגיח הכשרות של המסעדה בקרון האחרון של הרכבת הציונית, זאת בשעה שהשתוקק להיות בין נהגי הרכבת. לו יועדה משרת שר הסעד.
המחנה הזה הלך והתבגר, והולך וכובש את מקומו במגרש הדמוקרטי. ובגלל הזלזול בהבנתו הדמוקרטית, ובגלל הפחד משינוי אופייה הליברלי של המדינה, אין מחנה השמאל מכיר בדמוקרטיה הזו.
בעבר היה ברור לכל שדמוקרטיה נשענת בראש ובראשונה על שלטון הרוב, אבל עם התחזקות אופייה הדמוקרטי של המדינה, הולכת ומתחזקת בקרב מחנה השמאל התפיסה שהדמוקרטיה נשענת על שני עמודים: שלטון הרוב וזכויות הפרט, והעמוד השני מהותי יותר מהראשון. ומאחר ומחנה הימין חשוד שיפגע בזכויות הפרט, כי אינו מבין את מהות הדמוקרטיה, הרי שמותר להתכחש לתוצאות הבחירות ולשלטון הרוב. והיא שעמדה מאחורי התייצבותו של מחנה השמאל ברחוב קפלן יום אחד לאחר הרכבת הממשלה, שלא היה כל פגם דמוקרטי בהרכבתה.
שני המחנות מתייצבים לבחירות הקרובות על רקע איבתן ההדדית. מחנה השמאל מבקש לכאורה בבחירות הללו לעסוק בסוגיות העומדות על הפרק, בעיקר אחריותה של ממשלת נתניהו לאסון ה-7.10, ואולם מחנה הימין אינו מאמין בכנות כוונותיו של השמאל לאחר שכבר סרב לקבל תוצאות בחירות דמוקרטיות.
התוצאה הסופית: אין כל קשר בין הסוגיות האמתיות הרובצות לפתחה של מערכת הבחירות לבין הסוגיות המעסיקות באמת את שני המחנות.
המילה "ביביסט" נחשבת היום בקרב מחנה השמאל למילה הגסה ביותר במילון העברי, והאדם הנושא בתואר זה הוא הנחות ביותר. כל עוד יהיה כך ימשיכו מנהיגי השמאל לקושש בוחרים זה אצל זה, ייכשלו בצירוף בוחרים מהמחנה הנגדי, והם שינציחו את שלטון נתניהו ומחנהו. רק "סולחה" וברית אמתית בין המחנות, שמאחוריה ניצב כבוד הדדי והכרה הדדית זה בטוהר כוונותיו, ביכולותיו, באיכויותיו ובערכיו של זה, הם שיביאו את הציבור הישראלי אל הקלפי כשהוא שוקל את הסוגיות המורכבות והקשות העומדות לפתחנו בנפש חפצה ובלב פתוח, כשטובת המדינה לנגד עיניו, ולא טובת מחנהו, שלעיתים סותרת את טובת המדינה, וכך תתקבלנה ההחלטות הטובות ביותר למדינת ישראל.
אנו עומדים היום ערב פרשת "בראשית", תחילתה של שנה חדשה. הגיעה העת "לקום מחר בבוקר ולהתחיל מבראשית", ויהי רצון שתהא השבת הזו שבת רחמים ועת רצון.
