מרדכי (מוטי) מרמורשטיין (כלכלן והיסטוריון, ד"ר לתולדות ישראל)כידוע, ישראל הגיעה לאירועי שמחת תורה תשפ"ד מתוך מלחמת אחים, מלחמה שיש לה תרומה לא קטנה להתפרצותם של אותם אירועים. כולנו מודעים לאסון הכבד שהמיט עלינו סינוואר ביום זה. השבנו מלחמה שערה, ולא נותר אלא לקוות ולייחל לניצחוננו. ואולם, דומה שאיננו מודעים מספיק להצלחתו הבלתי מעורערת של סינוואר בליבויה של מלחמת האחים ובהרחבת הקרעים והשסעים בחברה הישראלית היהודית.
זו אינה מריבה בין שני מחנות, אלא התנפלות של הציונות החילונית (לא כולה, חלקה) על הציונות הדתית, וניסיונה לבדל עצמה מהציונית הדתית, להבדיל בין "ערכיה הנעלים" לעומת "ערכיה המסוכנים" של הציונות הדתית. ובאופן פרדוקסלי, ככל שמתארכת רשימת הנופלים מבית המדרש הציוני דתי, כך מתחזקת הציונות החילונית בעמדותיה המבדלות.
הציונות החילונית חשה תסכול עמוק מכך שלמרות הליברליזם, ההומניזם ורדיפת השלום המאפיינים אותה, היא נאלצת לעמוד מאחורי מלחמה אכזרית שבה אנחנו שופכים דמו של אויב. בצר לה, הפנתה את האש לעבר הציונות הדתית וקבעה שבעוד היא, הציונות החילונית, יורה ובוכה ועושה זאת באין ברירה, הרי שהציונות הדתית נהנית מההזדמנות שנפלה לחיקה ומגלה להיטות יתר במלחמתה עם האויב.
לקראת הכניסה ללבנון, כדי לעורר את המוטיבציה בקרב הלוחמים, פנה מח"ט אלכסנדרוני משה פסל, איש הציונות הדתית, באיגרת ללוחמי החטיבה: "כפריה של לבנון יהיו לשממה ודרכיה ללא מוצא". הדברים צרמו לאוזן החילונית יפת הנפש, שמשמרות המוסר שלה עוקבות בדריכות אחר כל התבטאות של קצין חובש כיפה סרוגה, שמא אינה עומדת בנורמות המוסריות. קב"נית החטיבה עדי אנגרט, שלא יכלה לעמוד באמירה הזו, צייצה: "לחטיבה נכנס מח"ט חדש. דבר ראשון הוא מאחל ללוחמים לבצע רצח עם. מקסים". רצח עם – לא פחות ולא יותר.
בעקבות מאמר של רוגל אלפר ב"הארץ", שראה בדבריה של האם השכולה ללי סעדיה, "התפעמות על מותו של בנה", צייצה הקב"נית מיודעתנו: "היא גאה במוות. זה דבר נורא, וזו הציונות הדתית – כת של אוכלי מוות". את המונח "אכילת מוות" תרגם נחום ברנע במאמרו ב"ידיעות אחרונות": "חדוות מוות, פולחן דם ומוות". ברנע לא גינה את הקב"נית, הוא אף מצא בדבריה דברי טעם והוסיף משלו: "הקצונה הקרבית בצה"ל, דרג המאו"גים (מפקדי האוגדות) והמח"טים, משופעת היום בקצינים שהדיבורים האלה הם לא רק רטוריקה בשבילם – הם הגדרת משימה. השליחות שלקחה על עצמה המכינה בעלי, היא ושלוחותיה, להכשיר אליטה חדשה לצה"ל, הגיעה עם המלחמה לבשלות. לכל אוגדונר ומח"ט בוגר המוסדות האלה יש כמובן דעות משלו וסולם ערכים משלו, אבל הרוח מנשבת, וקשה לטעות בה".
ככלות הכל, אין לכאורה פגם בהכשרת אליטה חדשה לצה"ל, ואולם ברנע רומז לנו על הפגם: "רוח מנשבת" בקרב הקצונה הזו. מהי הרוח הזו? מן הסתם, אותה רוח שעליה כותבת עדי אנגרט: רוח של אכילת מוות. זוהי רוח הקצינים חובשי הכיפות הסרוגות. לרוח הזו נמצאה לציונות החילונית מילת קסם שתגדיר אותה במדויק: "משיחיות". כל אדם שאצבעותיו יודעות לנגן על מקלדת או שמיקרופון צמוד לפיו, יודע לחתום כל אמירה שלו על הציונות הדתית במונח "משיחיות" ומכאן ואילך הוא משוחרר מלהתאמץ לומר משהו אינטליגנטי יותר.
גם ברנע מסכם את מאמרו במילים: "מוטב להוריד את מפלס המשיחיות". ואולם, מה לנו כי נלין על ברנע או אלפר או אנגרט? מי שהיה ראש ממשלת ישראל, אהוד אולמרט, אמר בכנס לביטחון ודמוקרטיה את הדברים הבאים: "אני חושב שכרגע הבעיה האמיתית של מדינת ישראל, הכי גדולה, היא לא איראן, היא לא חיזבאללה או חמאס – היא האויב מבפנים. וזו הקבוצה ההולכת וגדלה של אנשים, שחלקם משרתים היום בגופים ביטחוניים, שאין בהכרח לסמוך על הנאמנות שלהם לממשלה ישראלית, אלא יש סיבה לחשוש שהנאמנות שלהם היא לרבנים שאמרו להם מה לעשות. זה האיום האמיתי שיש על עם ישראל. המדינה משתעבדת לאתוס המשיחי המזויף המסוכן, שעלול לדרדר אותנו לתהומות".
האוזן מסרבת לשמוע. האומנם יצאו המילים הללו מפיו של ראש ממשלה בישראל? אחרי 14 חודשי מלחמה עקובה בדם עם איראן, חיזבאללה וחמאס, עם 1,600 נופלים, אומר אולמרט שהאויב האמיתי של ישראל הם הקצינים הבכירים חובשי הכיפה הסרוגה, שאין לסמוך על נאמנותם לממשלת ישראל!!! גם הוא כדרכם של כל תוקפי הציונות הדתית פנה בסוף דבריו אל "האתוס המשיחי".
קשה לומר זאת, אבל אי אפשר שלא לחשוב שהפרשנות החילונית החמורה והמזעזעת לשיעור נפילתם של בוגרי בית המדרש הציוני דתי, העולה פי שניים ושלושה על שיעורם באוכלוסייה, היא ש"המשיחיות" היא המנוע שלהם. יעלון אמר זאת למעשה במפורש בהתייחסו למסירות הנפש של בוגרי עלי, המכינה שעליה אמר חודשים ספורים קודם לכן שהיא אנטי-ממלכתית: "מסירות הנפש בשביל מה? הם מדברים על מדינת הלכה, משיחית וגזענית".
אני מסרב בעקשנות לעשות הבחנות בין קציני צה"ל, דתי או שאינו כזה בהגדרות המקובלות, ואולם בתוקף הנסיבות העולות ממאמר זה אינני רשאי שלא לבשר לאומה על שלושה מינויים שנעשו בחודש האחרון בצה"ל: אלוף משנה אפרים אבני, בוגר "ישיבה לצעירים" וישיבת ההסדר באילת "אילת השחר", נתמנה למפקד חטיבת הצנחנים; אלוף משנה מרדכי וייס, בוגר מכינת עלי, נתמנה למפקד חטיבת הקומנדו; ואלוף משנה אריק מויאל, בוגר ישיבת "אהל שלמה" וישיבת ההסדר "כרם ביבנה", נתמנה למפקד חטיבת הנח"ל.
יש התולשים את שער ראשם בייאוש ומתמלאים פחד מפני "השתלטות" הקצינים הדתיים על צה"ל ומפני התפשטות "המשיחיות" בקרב חיילי צה"ל. אין לי אלא להרגיעם במילותיו של דוד בן-גוריון: "תדע כל אם עברייה כי הפקידה את גורל בניה בידי המפקדים הראויים לכך".
