צבי ארנברג (עו"ד, מחבר הספר "על מנהג שבת וחג", Alminhag@walla.co.il)רבותינו נתנו סימנים למקבצי הלכות. כך למשל הסימן י"ד שח"ט ד"ם, לסימון שבעת המשקין המקבלים טומאה; פז"ר קש"ב, המסמן את המצוות בהם נבדל שמחת תורה מסוכות; ובפסח נתן רבי יהודה לעשר המכות את הסימן דצ"ך עד"ש באח"ב.
סימן קצת פחות מוכר הינו דש"ח נו"ע אר"ק שד"ש – זהו הסימן לסדר ההפטרות שבין י"ז בתמוז ליום הכיפורים: תלתא דפורענותא, שבע דנחמתא ותרתי דתיובתא (אות ראשונה מכל הפטרה). הסימן מקורו במדרש פסיקתא דרב כהנא, והתוספות (מגילה לא:) מסביר את סדר ההפטרות המדויק.
שבע הפטרות הנחמה כולן פרקים מנבואת ישעיהו, אולם סדר קריאתן כהפטרות אינו כסדר הופעתן בתנ"ך. התוספות נותן הסבר ראשון לסדר שנקבע: "דדרך הנחמות להיות הולכות ומשובחות יותר". טעם זה מופיע בהרחבה במחזור ויטרי: "דרך המנחמים לנחם מעט מעט, שהאומר לנחרב נחמה יותר מדי, דומה כמי שאומר למחזר על הפתחים: למחר אתה מלך, שאינו מאמין… לפיכך 'נחמו', 'ותאמר ציון' אע"פ שהיא נחרבת אל תאמר שהיא נעזבת, מאחר שניחמה הקב״ה בחסדיו שוב אינו קורא לה נחמה. ועד כאן ניחמוה נביאים מכאן ואילך הוא מנחמה. ואחר שקיבלה תנחומים פוסק לה כמה טובות וגדולות: 'רני עקרה', 'קומי אורי', 'שוש אשיש'״. דהיינו סדר ההפטרות הינו נחמה ההולכת ומתגברת.
טעם שונה מובא על ידי אבודרהם. הוא רואה בהפטרות תלת-שיח בין הקב"ה, הנביאים וכנסת ישראל: "תיקנו לומר בתחילת הפטרות הנחמות נחמו נחמו עמי, כלומר שהקב"ה אומר לנביאים נחמו נחמו עמי, על זה משיבה כנסת ישראל: ותאמר ציון עזבני ה', כלומר אינה מתפייסת מנחמת הנביאים… עניה סוערה לא נוחמה, כלומר הנביאים אומרים הנה כנסת ישראל לא נתפייסה בתנחומים שלנו. על זה חוזר הקב"ה ואומר: אנכי אנכי הוא מנחמכם, ואומר עוד רני עקרה לא ילדה, ואומר קומי אורי כי בא אורך. על זה משיבה כנסת ישראל: שוש אשיש בה', כלומר עתה יש לי לשוש ולשמוח״.
ואיך הכל קשור לשבת שלנו? בהפטרת השבת מופיעים ביטויים רבים אשר שימשו את רבי שלמה אלקבץ בחיבור הפיוט "לכה דודי", אותו אנו שרים בקבלת שבת. במקומות רבים נוהגים לשנות מנגינה ב"לא תבושי" למנגינה שמחה יותר. מדוע? לכאורה, כדי לגוון את השירה. אך ראיתי מי שנתן לכך טעם: ב"לכה דודי" עשרה בתים (כולל הפזמון), בדיוק כמספר תלתא דפורענותא ושבע דנחמתא. "לא תבושי" הינו הבית השביעי, והוא מקביל בדיוק להפטרת השבת בה הקב"ה בעצמו בא ומנחם את כנסת ישראל: "אָנֹכִי אָנֹכִי הוּא מְנַחֶמְכֶם". על כך אנו שמחים!
