נגלר יעקב, מהנדס אווירונאוטיקה וחלל, Jacobyan123@gmail.com NIRCפרשת נח מציבה במרכזה דמות שנדמית בתחילה כמעט מושלמת: "נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו” (בראשית ו׳, ט׳). ובכל זאת, ככל שקוראים את הסיפור מתברר שנח הוא דמות מורכבת. הוא בונה את התיבה, מציית, ניצל, אך אינו משמיע בתורה אף מילה של ניסיון להציל את בני דורו. כאשר הקב״ה מודיע לו על המבול, נח אינו מתווכח, אינו מבקש ארכה ואינו מבקש רחמים על אנשי דורו. לעומת זאת, בהמשך התורה נראה את אברהם עומד מול הקב״ה ומבקש: "הַאַף תִּסְפֶּה צַדִּיק עִם רָשָׁע?", ומשה אף הוא חוזר ומבקש שוב ושוב רחמים על העם.
מכאן עולה אחת השאלות המרכזיות והייחודיות של פרשת נח: האם די בכך שאדם יהיה צדיק בעצמו, או שצדיקותו נבחנת גם באחריותו כלפי סביבתו?
רש״י מביא על המילה "בדורותיו" שתי דעות: "יש מרבותינו דורשים אותו לשבח… ויש שדורשים אותו לגנאי”. לפי הדעה הראשונה, אם בדור מושחת כל כך היה נח צדיק, ודאי שהיה צדיק גדול. לפי הדעה השנייה, דווקא בהשוואה לדורו הוא נראה צדיק; אילו היה בדורו של אברהם, לא היה נחשב לכלום. מעבר למחלוקת, עצם הצגתה מלמדת שהמקרא מזמין אותנו לשאול לא רק האם נח היה צדיק, אלא גם איזה סוג של צדיק היה.
הרמב״ן מציין שהכתוב מדגיש את צדקתו של נח "בדורותיו" מפני שהייתה לו התמודדות עם סביבה מושחתת. ובכל זאת, הפרשה אינה מספרת שנח ניסה להשפיע על בני דורו. הוא בונה את תיבתו "כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ אֱ-לֹהִים" (בראשית ו׳, כ״ב). הוא נאמן, אך נשאר בתוך תפקידו הפרטי.
חז״ל אף תלו בכך ביקורת מפורשת. על הפסוק "אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ, נֹחַ"ף דרשו שהקב״ה רצה שיגדל צדיק, ושבסופו של דבר נותר נח במידה מסוימת לבדו. הוא לא הפך למנהיג של דורו. התיבה הצילה את נח ומשפחתו, אך לא את החברה שסביבו.
וכאן נעשית דמותו של אברהם חשובה להבנת נח. אברהם, שיופיע רק בפרשה הבאה, אינו מסתפק בצדקות פרטית. כאשר הוא שומע שה' עומד להשחית את סדום, הוא נעמד מולו ומבקש שוב ושוב: "חָלִלָה לְךָ מֵעֲשֹׂת כַּדָּבָר הַזֶּה". גם אם בסופו של דבר העיר אינה ניצלת, עצם העמידה של אברהם היא חלק מדמותו. הוא אינו מוכן לעבור בשתיקה כאשר חייהם של אחרים עומדים על הכף.
אלו שתי תפיסות שונות של צדיקות. הראשונה אומרת: שמור על עצמך בתוך עולם מושחת. השנייה אומרת: אם העולם מושחת, אינך רשאי להסתפק בשמירה על עצמך. חז״ל כבר הבחינו בכך כאשר דרשו על אברהם: “אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה׳”. אברהם הוא לא רק צדיק; הוא מי שמנסה להנחיל דרך.
לכן יש משמעות גם לשינוי שחל בנח לאחר המבול. “וַיָּחֶל נֹחַ אִישׁ הָאֲדָמָה” (בראשית ט׳, כ׳). רש״י מעיר על המעבר מ“איש צדיק” ל“איש האדמה”. לאחר המבול נח אינו מתואר עוד בעיקר כאדם של שליחות רוחנית, אלא כאדם שחזר אל הקרקע. האם זוהי ירידה? אולי התורה מבקשת לרמוז שהצלה פרטית אינה מספיקה לבניית עולם חדש. אחרי שהכול נהרס, צריך לא רק להתחיל מחדש, אלא גם להיות מסוגלים ליצור חברה אחרת.
וזו אולי התובנה הגדולה של פרשת נח גם לימינו. קל מאוד להיות “צדיק בתוך התיבה”: לשמור על המשפחה, על הערכים ועל המעגל הקרוב, ולסגור את הדלת בפני עולם שאינו מתוקן. אבל התורה מציבה בפנינו שאלה קשה יותר: מה האחריות שלנו למה שקורה מחוץ לתיבה?
אין פירוש הדבר שכל אדם חייב להציל את העולם. אבל מי שרואה עוול ואומר “אני בסדר” בלבד, עלול לגלות שצדקותו אינה שלמה. חברה אינה ניצלת רק מאנשים טובים, אלא מאנשים טובים שמוכנים לשאת גם באחריות לזולתם.
פרשת נח אינה מבטלת את דמותו של נח כצדיק. היא מחייבת אותנו לשאול מה עוד נדרש מצדיק. אולי זהו ההבדל בין אדם ששורד את המבול לבין אדם שמתחיל לבנות עולם חדש אחריו.
שאלה למחשבה ולעיון:
כשאנו חיים בתקופה של משבר או קלקול סביבנו, האם אנו מסתפקים ב“לבנות תיבה” ולהגן על הקרובים אלינו, או שאנו מוכנים גם לצאת ממנה, להשפיע, ולשאת באחריות על העולם שסביבה?
לזכרו של פרופ' יצחק בן רפאל ואסתר יוחאי
ליצירת קשר:
https://www.researchgate.net/profile/Jacob-Nagler
