פרשת לך לך מלאה בבחירות. באנשים שניתה בידם האפשרות לבחור בדרך כזו או אחרת, והם ניצלו את זכות הבחירה – ובחרו. פעמים לטובה ופעמים לרעה.
אברהם בוחר להאמין בא-ל אחד, לעזוב את ארצו מולדתו ובית אביו וללכת אל ארץ לא נודעת. אברהם בוחר לאמץ לו לבן את לוט, האחיין שלו שהתייתם מאביו, ולשמש לו כאב.
לאחר שהם יוצאים בשלום ממצרים, ומתפתחת מריבה בין רועי מקנה אברהם לבין רועי מקנה לוט, אברהם פונה ללוט אחיינו ומציע לו: "וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל־לוֹט אַל־נָא תְהִי מְרִיבָה בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין רֹעַי וּבֵין רֹעֶיךָ כִּי־אֲנָשִׁים אַחִים אֲנָחְנוּ. הֲלֹא כׇל־הָאָרֶץ לְפָנֶיךָ הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי אִם־הַשְּׂמֹאל וְאֵימִנָה וְאִם־הַיָּמִין וְאַשְׂמְאִילָה".
לוט שומע את ההצעה, בוחן אותה:"וַיִּשָּׂא־לוֹט אֶת־עֵינָיו וַיַּרְא אֶת־כׇּל־כִּכַּר הַיַּרְדֵּן כִּי כֻלָּהּ מַשְׁקֶה לִפְנֵי שַׁחֵת ה’ אֶת־סְדֹם וְאֶת־עֲמֹרָה כְּגַן־ה’ כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בֹּאֲכָה צֹעַר", ועושה את הבחירה ההיסטורית הרעה שלו:" וַיִּבְחַר־לוֹ לוֹט אֵת כׇּל־כִּכַּר הַיַּרְדֵּן וַיִּסַּע לוֹט מִקֶּדֶם וַיִּפָּרְדוּ אִישׁ מֵעַל אָחִיו".
במסגרת הקרבות והמערכה המתפתחת במזרח התיכון נופל לוט בשבי. למרות הסכנות הגדולות הכרוכות בדבר, אברהם בוחר לקבל החלטה ערכית ומוסרית, ולצאת למערכה כדי לפדות את אחיינו: "וַיִּשְׁמַע אַבְרָם כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו וַיָּרֶק אֶת־חֲנִיכָיו יְלִידֵי בֵיתוֹ שְׁמֹנָה עָשָׂר וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת וַיִּרְדֹּף עַד־דָּן.וַיֵּחָלֵק עֲלֵיהֶם לַיְלָה הוּא וַעֲבָדָיו וַיַּכֵּם וַיִּרְדְּפֵם עַד־חוֹבָה אֲשֶׁר מִשְּׂמֹאל לְדַמָּשֶׂק".
שרי [היא שרה] לאחר עשר שנות עקרות, בראותה כי אין לה ולד, בוחרת למחול על כבודה ולבקש מאברהם כי יבוא אל שפחתה כדי שלפחות הוא יזכה להיבנות ממנה:"וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל־אַבְרָם הִנֵּה־נָא עֲצָרַנִי ה’ מִלֶּדֶת בֹּא־נָא אֶל־שִׁפְחָתִי אוּלַי אִבָּנֶה מִמֶּנָּה". עם על הצער הנפשי אברהם בוחר להיענות לבקשתה של אשתו: "וַיִּשְׁמַע אַבְרָם לְקוֹל שָׂרָי".
למרות הקושי וגילו המבוגר, אברהם בגיל תשעים ותשע בוחר למול את עצמו ואת כל ילידי ביתו: "וַיִּקַּח אַבְרָהָם אֶת־יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ וְאֵת כׇּל־יְלִידֵי בֵיתוֹ וְאֵת כׇּל־מִקְנַת כַּסְפּוֹ כׇּל־זָכָר בְּאַנְשֵׁי בֵּית אַבְרָהָם וַיָּמׇל אֶת־בְּשַׂר עׇרְלָתָם בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אִתּוֹ אֱלֹהִים".
וכך אפשר להמשיך הן הפרשה, הן בספר בראשית, והן בתורה כולה ולעקוב כיצד אבות ואימהות, מנהיגים ושאר גיבורי התנ"ך, בשלבים כאלו ואחרים של חייהם עושים את הבחירות שלהם. במבט לאחור, בחכמה של בדיעבד, נגלה שחלק מהבחירות הללו היו הרות אסון, וחלק היו גאולה והצלה, חלק הביאו מזור ורפואה, וחלק הובילו לנגע ולמחלה.
האישה בגן עדן בחרה לאכול מן העץ, קין בחר להרוג את הבל, עשו בחר למכור את הבכורה, והאחים בחרו להשליך את יוסף לבור.
כל האירועים הללו נבעו מבחירה חופשית של בני האדם. זה שהכל נעשה מתוך רצון ה' ומתוך תוכנית אלוקית, כל זה לא פותר את האדם מלתת את הדין על הבחירות שהוא עשה- לטוב ולרע.
כך הקב"ה ברא את האדם ואת העולם, כאשר בידי בני האדם הזכות לבחור, ובצידה החובה לשאת באחריות ובתוצאות. זו תוכנת ההפעלה של המין האנושי, ואלו כללי המשחק על פני כדור הארץ. בני האדם בוחרים – ומשלמים את מחיר בחירתם לטוב ולמוטב.
יסוד העולם הוא כוח הבחירה החופשית שניתנה לבני האדם. כך יאמר משה לעם לפני מותו:" הַעִידֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת־הַשָּׁמַיִם וְאֶת־הָאָרֶץ הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ".
אנו בימי בחירות, ואני מעריך שהעמודים המקיפים את המאמר הזה בעלון הזה, ובאופן כללי בעלונים, בעיתונים ובתקשורת מלאים במודעות ובבקשות לבחור. ב"ה שיש לנו את היכולת לבחור, וב"ה שהקב"ה נתן לנו כלים לבחור – עיניים לראות, אוזניים לשמוע, ולב להבין. ובצד כל המולת הבחירות עלינו לזכור את הדבר החשוב ביותר אחרי שמימשנו את זכות הבחירה, והוא – שיש גם מחר.
ומחר – כשתאלם ותעלם תרועת הפסטיבלים והמולת הבחירות, נצטרך לחיות זה עם זה, זה בצד זה, ולזכור את המשפט המכונן אותו אומר אברהם ללוט, דווקא בשעות הקשות של המריבה והמחלוקת: "וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל־לוֹט אַל־נָא תְהִי מְרִיבָה בֵּינִי וּבֵינֶיךָ וּבֵין רֹעַי וּבֵין רֹעֶיךָ כִּי־אֲנָשִׁים אַחִים אֲנָחְנוּ".
העם היהודי מאז בריאתו כולל בתוכו שנים עשר שבטים. כך היה רצון הבורא שיהיה העם הזה. מגוון ומורכב. על כל השבטים יהיה ללמוד דרך הראש או דרך הרגליים כיצד למרות ההבדלים והמחלוקות, המשברים והנפילות- לחיות זה עם זה.
ובעיקר לשנן, להפנים, לזכור ולהזכיר השכם והערב, שבידינו אומנם זכות הבחירה להרבה דברים ותחומים בחיים, אך דבר אחד אין בידינו לבחור – את האחים והמשפחה. מתוך כך עלינו להכיר במציאות, ובמיוחד בימים ובזמנים טעונים ומתוחים, שביום שאחרי – "אֲנָשִׁים אַחִים אֲנָחְנוּ".
