גוטמן קותי (יועץ מס וכותב בשביל הנשמה, kutigu@gmail.com)השמש שקעה מעל באר אברהם. אברם ישב על שפת הבאר והביט בעדרים החוזרים מן המרעה. לוט התיישב לידו, חלץ את סנדליו וניער מהם את האבק.
"מה יהיה?" פתח אברם. "שוב רבו הרועים שלי עם שלך".
"האנשים שלך גנבים", השיב לוט. "משתלטים על שטחי המרעה, ואחר כך מתפלאים שהרועים שלי מתרגזים".
"דווקא שמעתי מאנשיי שהרועים שלך לא ממש מקפידים על ההוראות המפורשות שלי", השיב אברם.
מה אתה, בית המשפט העליון?" התרגז לוט. "רק אתה קובע מה מוסרי, מה מידתי ומה לא?"
"לאט לך, לוט." אברם ליטף את זקנו. "הרי אנשים אחים אנחנו. וחוץ מזה, אל תשכח שחלק גדול מהרכוש שלך הגיע בזכותי".
"בזכותך?" לוט הזדקף. "הכול עשיתי בעשר אצבעותיי. אל תיקח קרדיט על מה שלא שלך".
אברם נשם עמוק. "טוב, נעזוב את זה. בוא נמצא פתרון. הלא כל הארץ לפניך. היפרד נא מעליי. אם השמאל ואימינה, ואם הימין ואשמאילה." "כלומר?" לוט גירד את אפו.
"פשוט מאוד", אברם הצביע בידו. "אתה רוצה צפונה? אני ארד דרומה. אתה מעדיף דרומה? אני אעלה צפונה".
"לא הבנתי, מה בדיוק אתה מציע?"
"איך אגיד את זה, אתה בוחר בגוש השמאל, אני אצמד לימין. תבחר בימין, אני אעבור לשמאל".
"ואז מה? כל אחד לדרכו?"
"כן, אבל לא נתרחק יותר מדי. הרי אחים אנחנו. אם תזדקק לעזרה, תמיד אהיה שם בשבילך".
לוט הרים אבן קטנה והשליך אותה לעבר כבשה שהתרחקה מהעדר. הכבשה נבהלה וברחה. הוא קם ממקומו, הביט צפונה, סובב את ראשו דרומה, ולבסוף הצביע לעבר האופק. "אתה יודע מה? אני בכלל חושב על כיוון אחר. קדימה".
"קדימה? אתה זוכר מה קרה לקדימה?"
"מזרחה. לכיכר הירדן. שמעתי שכל הארץ שם משקה, כגן ה'".
"אבל הצעתי לך צפון או דרום!"
"שמעתי מה הצעת. החלטתי להתקדם".
אברם הביט בו. "רק תזכור, לוט, מה נאמר בהפטרה: 'ואתה ישראל עבדי, יעקב אשר בחרתיך', ובהמשך: 'אף תמכתיך בימין צדקי'. כנראה שגם בשמים יודעים באיזה צד לבחור. ומי שהולך קדימה עלול בסוף להגיע לסדום".
"אתם שם בערוצי השופרות של מעלה יודעים רק לדקלם סיסמאות", לגלג לוט.
אברם הביט בו בעצב. קם מן האבן ששימשה לו כיסא, ניער את האבק מגלימתו ונאנח.
"לא משנה מה תחליט, לוט. רק זכור תמיד, אחים אנחנו".
