עיני (יפה) נעמי (ד"ר, פסיכולוגית חינוכית ובוגרת בי"ס מנדל למנהיגות חינוכית)נדמה שמעולם לא השתוקקנו כל כך לשגרה. החגים מאחורינו, שנת הלימודים יצאה לדרך, ואיתה התקווה שהנה, אולי עכשיו נחווה 'חיים רגילים'. אולם מה הם אותם 'חיים רגילים'? ומתי חווינו כאלה לאחרונה? מיד בתום מגפת הקורונה, החלו שלוש שנות מלחמה, שנים שהיו ועודן כרוכות בחוויות רבות של אובדן, דאגה וחוסר ודאות יומיומי בזירה הביטחונית והחברתית. ואם לא די בכך, הרי שכעת, לקראת הבחירות, נדמה שהמציאות מוסיפה ומזמינה אותנו לעוד עליה במפלס הדריכות, המחלוקת והמשבר.
מה יהא על אותה כמיהה כמעט צנועה: לחיות. לשמוח. לממש תוכניות, בלי לראות בכך נס ולחשוש תדיר ממה שיקרה מחר?
אבל מהי בעצם שגרה, והאם השאיפה אליה היא בהכרח דבר נכון?
מבחינה פסיכולוגית, שגרה מעניקה תחושת רציפות, ביטחון ושליטה. היא מאפשרת לנו להפחית דריכות, לפנות מקום לקשרים בינאישיים, לעשייה יצירתית ולמחשבה, ולחוות את החיים לא רק כשרשרת של אירועים המחייבים תגובה. ובכל זאת, לא כל שגרה מיטיבה איתנו. יש שגרה שמעניקה עוגן ובסיס להתפתחות ושגשוג, ויש שגרה שהופכת להתנהלות הישרדותית, כמעט מכנית, של מילוי משימות וחובות, שבמהלכה אנו שוכחים לפעמים לעצור ולחוות את החיים עצמם. השאלה, אם כן, אינה רק לאיזו שגרה אנחנו מבקשים לחזור, אלא: אלו חיים אנחנו רוצים בעצם לנהל?
אולי חלק מהתשובה טמון ביכולת להבחין בין המציאות לבין האופן שבו היא מתווכת לנו. לא כל אירוע מחייב אותנו להיכנס למצב חירום, ולא כל קול רם ראוי לתפוס מקום מרכזי בעולמנו הפנימי. במציאות שבה יש מי שמעצימים מחלוקות, מלבים מתחים ומייצרים תחושה מתמדת של בהילות, נדרשת מאיתנו מידה לא מבוטלת של שיקול דעת: לבחור למה להקשיב, במה להתבונן ולעסוק, וּלְמָה לא להעניק יותר מקום מכפי שהוא ראוי לו.
ואולי יש כאן גם הזדמנות להודיה. להכיר במה שיש, במה שהשגנו, באנשים שלצידנו ובכוחות שגילינו לאורך השנים. לחיות לא מתוך הכחשת הקושי, אלא מתוך ההבנה שהחיים מתקיימים גם לצידו ושהתמודדות מצריכה הרבה סבלנות ותמונת עתיד ברורה.
בסופו של דבר, שגרה טובה אינה מציאות נטולת משברים. היא היכולת לקיים חיים בעלי משמעות גם כשהמציאות היא בדיוק כמו שהיא, לטוב ולמוטב.
לתגובות: naomieini1@gmail.com
