שורץ אודי (רב, סא"ל, ראש ענף ההלכה, הרבנות הצבאית)סא"ל הרב אודי שורץ, הרבנות הצבאית
מן התורה אסור להכניס ולהוציא חפצים בשבת מרשות היחיד לרשות הרבים. חצר שמוקפת מחיצה ויש בה בתים רבים, וכך גם עיר גדולה שיש מסביבה גדר או מחיצה – נחשבת לעניין זה כרשות היחיד, ועל כן מן התורה מותר לטלטל בה חפצים בשבת בלא הגבלה. עם זאת, בגמרא במסכת עירובין (דף כ"א) מבואר, ששלמה המלך ובית דינו תיקנו, שאסור להוציא ולהכניס חפצים מהבית לחצר, מגזירה וחשש שיבואו להוציא ולהכניס גם מרשות היחיד לרשות הרבים.
עם זאת, במסגרת אותה תקנה קבעו שלמה ובית דינו עצמה קבעה שניתן להניח "עירוב חצרות". העירוב, שמתבצע בעזרת כיכר לחם שאותה מקנים לכל התושבים והאורחים, הופך את בני העיר או החצר לחבורה אחת שכביכול מיסבה יחד סביב שולחן אחד, ובדרך הזאת מותר לטלטל בחופשיות בין הבתים והחצרות. המנהג המקובל ברוב קהילות ישראל לקיים עירוב חצרות פעם בשנה, בדרך כלל סמוך לחג הפסח, כאשר משתמשים בקופסה של מצות שעמידות לאורך זמן, ובאמצעותן – יוצרים עירוב חצרות לכל תושבי העיר ולכל האורחים שיזדמנו אליה.
ברוב בסיסי צה"ל, שובתים חיילים הסועדים את סעודות השבת יחד, ועל כן פשוט וברור שאין צורך בעירוב חצרות. העירוב ביחידות אלה חל מאליו – אכן מדובר על חבורה שמיסבה יחד סביב שולחן אחד. גם כאשר ישנם מספר חדרי אוכל, בדרך כלל המטבח הוא מטבח אחד המבשל לכולם, ועל כן אין צורך בעירוב חצרות (ראו כסף משנה על הרמב"ם עירובין, ד' א').
אמנם, ישנם בסיסים שבהם בתוך גדר אחת מצויות שתי יחידות שונות, שניזונות ממטבחים נפרדים. לעיתים, משיקולים של מידור וסיווג ביטחוני, אין אפשרות לעבור מיחידה אחת ליחידה אחרת, כך שכל יחידה הינה עצמאית לחלוטין. שאלות מסוג זה התעוררו לאורך הדורות לגבי קבוצת אנשים המפליגה יחד בספינה (הגהת הרמ"א, שס"ו ב'; שפ"ב כ'), אורחים בבתי מלון (שו"ת בצל החכמה, ה' ק"מ-קמ"ב), מאושפזים בבתי חולים (שו"ת מנחת שלמה תניינא, סימן ס' אות כ"ב), ואפילו לגבי "מחנה הסגר" שהוקם בעת מגיפה עבור אלה שנדרשו לשמור על בידוד, כדי לוודא שאינם מדביקים אחרים (שו"ת חיים שאל, ב' כ"ב).
בדור האחרון נכתבו תשובות שעוסקות באופן ממוקד במחנות צה"ל: שו"ת משיב מלחמה (ב' נ"ו), שו"ת באהלה של תורה (ב' נ"ה), שו"ת דבר חברון (תנ"ו), וכמובן גם אנחנו ברבנות הצבאית כתבנו על כך בהרחבה ב"תורת המחנה" בכרך השני העוסק בהלכות שבת. תשובות אלה עוסקות בהרחבה בשלושה שיקולים לפטור מעירוב חצרות גם באותם מחנות שיש בהם יחידות שונות:
א. הגמרא במסכת עירובין (דף ע"ב) עוסקת בבנים "המקבלים פרס" מאביהם, ודנו הפוסקים האם הכוונה שמקבלים את מזונם מבית אבא, או שאבא רק משלם את הוצאותיהם וכל אחד רוכש מזון באופן עצמאי. רבים סבורים, שהיות וכלל היחידות מקבלות את מזונן מ"קופה ציבורית" אחת ומתקציב משרד הביטחון, הרי שיש לראות את כלל החיים כ"מקבלי פרס", שפטורים מעירוב חצרות.
ב. במסכת עירובין (דף פ"ה) נאמר, שאם לבעל הבית יש "תפיסת יד" במקומות שמתגוררים בהם אנשים אחרים בהשאלה או בשכירות – אין צורך ב"עירוב חצרות", כי כל הבתים שייכים לאדם אחד. מכאן, יש מקום לומר שלצבא ההגנה לישראל ולפיקוד הבכיר ישנה "תפיסת יד" בכלל מחנות צה"ל, והדבר פוטר מעירוב חצרות. בניסוח קצת שונה יש שכתבו, שמגורי חייל ביחידתו הצבאית הם מגורי ארעי, משום שאפשר להזיזו ממקומו בכל עת, ועל כן הוא נחשב כאורח, ולא כתושב קבע.
ג. עוד למדנו בגמרא בעירובין (דף י"ז), שמחנה היוצא למלחמה פטור מעירובי חצרות. נחלקו הפוסקים מהי בדיוק ההגדרה של מחנה היוצא למלחמה, ודעתו של הרב שלמה גורן היתה שרוב בסיסי צה"ל, בין אלה העוסקים בלחימה ובין אלה העוסקים באימונים לקראת לחימה – נחשבים למחנה היוצא למלחמה, שאין בהם חובה של עירוב חצרות.
לאור שלושת השיקולים הללו, המנהג למעשה בצה"ל הוא שלא מניחים עירובי חצרות. אמנם, ישנו יוצא מן הכלל אחד – בבסיסי חיל האוויר שיש בהם "שיכוני משפחות". היות שבתוך גבולות הבסיס מתגוררות משפחות משרתים, כאשר כל משפחה מנהלת כמובן את אורח-חייה באופן עצמאי לחלוטין, נוהגים בחיל האוויר להניח עירובי חצרות, אלא שנחלקו הדעות האם לברך על כך: הרב גורן סבור היה שצריך להניח עירוב חצרות בברכה, משום שבסיס כזה – למרות היותו "מחנה היוצא למלחמה" – איננו שונה מכל מקום ישוב אחר; ולהבדיל בין חיים לחיים הרב דב ליאור סבור שהיות ומדובר על בסיס צבאי, שהמבנים שבו הם רכוש צה"ל; ובנוסף על כך משפחה מן השיכון שתבקש לסעוד בחדר האוכל עם חיילי הבסיס – תוכל לעשות זאת, הרי שהלכה למעשה יש להניח עירוב חצרות בלא ברכה. המנהג המקובל הוא אכן לא לברך, אך בוודאי שהמברך על עירוב חצרות בבסיסי חיל האוויר – יש לו על מי ועל מה שיסמוך.
ישנו מצב אחד שבו נדרשים חיילים לבצע עירוב חצרות, וזה כאשר קבוצת חיילים שוהה בתוך מקום ישוב שלא הניחו בו עירוב חצרות, למשל במשימת "הגנת יישובים", במקום שאין בו רב או מועצה-דתית שהתקינו עירוב חצרות. במציאות זו נדון, בעזרת ה', בשבוע הבא.
