יהיו הדברים האלה תמרור בפני כל מי שפועל בדרך מסוימת בפולמוס הגדול שמציף את החברה הישראלית בעת הזו
״ובאהרן התאנף ה׳ מאוד להשמידו״ – קשה לקרוא את הפסוק הזה, בראש ובראשונה בשל היחס הנפשי העמוק כלפי אהרן. לא זו בלבד, אלא שכבר ראב״ע פתח את ביאורו לפרשת העגל בספר שמות בהפניית תשומת הלב לעובדה שלא ייתכן שהקב״ה בחר באהרן הכהן לכהונת נצח אם הוא חטא בחטא העגל, בעיקר לאלה הסוברים ששבט לוי ובתוכם אהרן נבחר דווקא בשל התנהגותו ״האומר לאביו ולאמו לא ראיתי…״. על אחת כמה וכמה למי שפירוש רש״י שגור על לשונו, עד שהפך כמעט לפשוטו של מקרא. שכן רש״י מדגיש לאורך כל פירושו בפרשת כי תשא, כי אהרן הכהן עשה כל שביכולתו כדי שעם ישראל לא יבנה את העגל: הוא ציווה כי יתפרקו מתכשיטיהם והעריך כי הנשים לא תסכמנה לוותר על עדיין, והופתע מההירתמות הכוללת לעשיית העגל; הוא השליך את הזהב כולו לאש, אך מעשה שטן ״ויצא העגל הזה״ נגד רצונו; הוא הכריז חג לה׳ מחר בתקווה שמשה רבינו יחזור במהירות, או שההתלהבות מעשיית העגל תפחת; ובעיקר – הוא עשה זאת כדי למנוע רצח של ״כהן ונביא״, שכן חור כבר נרצח בשל סירובו, ואם העם ירצח גם אותו – לא תהיה להם תקומה. כיצד אפוא ניתן להבין את דבריו הקשים של משה רבינו, שנאמרו גם בפרשת כי תשא: ״מה עשה לך העם הזה כי הבאת עליו חטאה גדולה״?
אפשר שסערה זו מלמדת אותנו כלל גדול, שיש לו השלכה עצומה לימינו. אהרן הכהן עשה את מה שהוא סבר שנכון לעשותו בנקודת הזמן של העגל. ברם, משעה שהוא הסכים להיות שותף בעגל, גם עם כל מגמותיו ועשייתו נכונה – הוא אינו יכול לשלוט על ההתפתחויות, ולאן יוביל מעשהו. ומעשיו שלו הם שהובילו, נגד רצונו אבל באחריותו, למעשה העגל. לא זו בלבד, אלא שמאות שנים מאוחר יותר יקום ירבעם בן נבט וילך בעקבותיו, יבנה שני עגלים, יאמר להם ״הנה א-לוהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים" (מלכ״א יב, כח), יקרא לבניו נדב ואבים, יבדה חג מלבו ועוד.
אלה הסבורים כי אם יהלכו על סיפה של תהום, וישלטו על כך שלא נידרדר למקום שאין ממנו תקומה – חייבים לדעת כי אין הם יכולים לשלוט על כך, וגם אם לא זו הייתה כוונתם המקורית – הם אלה שאחראים לא רק להכרעה שהם סבורים שהיא נכונה בנקודת הזמן שהתקבלה, אלא גם על ההתפתחויות שנבעו מדרכם. ״סוף מעשה במחשבה תחילה״, ולא ניתן להתחמק ממשמעות התוצאות של העשייה.
יהיו הדברים האלה תמרור בפני כל מי שפועל בדרך מסוימת בפולמוס הגדול שמציף את החברה הישראלית בעת הזו, וילמדו מדברי משה כלפי אהרן אחיו לצפות פני עתיד, ולהבין כי משעה שנכנסה דרך מסוימת לשיח – אין להם עוד שליטה על כך, והם אלה שאחראים לא רק על מגמותיהם וכוונותיהם, כי אם גם על התוצאות של מעשיהם.
(עקב תשפ"ג)