רט אבי (מנהל חינוכי ועורך התלמוד הישראלי [מדיסון])עד כדי כך הייתה השנאה ליצחק גדולה, שלמרות שהביא ברכה לא רק לעצמו ולמשפחתו אלא לנגב כולו: "וַיִּזְרַע יִצְחָק בָּאָרֶץ הַהִוא וַיִּמְצָא בַּשָּׁנָה הַהִוא מֵאָה שְׁעָרִים וַיְבָרְכֵהוּ ה'", העובדה שהוא גדל והצליח: "וַיִּגְדַּל הָאִישׁ וַיֵּלֶךְ הָלוֹךְ וְגָדֵל עַד כִּי־גָדַל מְאֹד. וַיְהִי־לוֹ מִקְנֵה־צֹאן וּמִקְנֵה בָקָר וַעֲבֻדָּה רַבָּה", הטריפה את דעת הפלישתים.
הקנאה והשנאה שלהם ליצחק ולהצלחתו שיבשו להם כל חשיבה הגיונית מתבקשת וראויה, שבעצם גם הם יכולים להרוויח ולהתברך מהצלחתו של יצחק. אך עד כדי כך גברה שנאתם, שהם כמו שהידים מוכנים לרעוב, לגווע בצמא ולמות, העיקר שליצחק לא יהיה: "וַיְקַנְאוּ אֹתוֹ פְּלִשְׁתִּים… וְכׇל־הַבְּאֵרֹת אֲשֶׁר חָפְרוּ עַבְדֵי אָבִיו בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו סִתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים וַיְמַלְאוּם עָפָר".
וכאילו לא די בכל זאת, מנהיג האזור אבימלך מגיע ליצחק ובפיו הבקשה-ציווי: "וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ אֶל־יִצְחָק לֵךְ מֵעִמָּנוּ כִּי־עָצַמְתָּ מִמֶּנּוּ מְאֹד". בפשטות, פירוש המשפט הזה הוא – לך מאיתנו, כי אתה נהיה יותר ויותר גדול ועצום מאיתנו, ואת זה אנחנו לא מסוגלים לסבול ולקבל.
יש מהפרשנים שקוראים את המשפט הזה של אבימלך בצורה קצת אחרת. וכך מביא הרד"ק את דברי אביו: "מִמֶּנּוּ- מִשֶּׁלָּנוּ, כְּלוֹמַר מִשֶּׁלָּנוּ גָּדַלְתָּ וְעָצַמְתָּ מְאֹד". לפי דבריו פירוש המילה מִמֶּנּוּ זה לא 'יש לך יותר מאיתנו', אלא שמה שיש לך – נלקח מאיתנו – מִשֶּׁלָּנוּ גָּדַלְתָּ וְעָצַמְתָּ מְאֹד.
במפגש הזה ובמשפטים הללו טמונים זרעי האנטישמיות ושנאת ישראל לדורותיה. אנחנו מגרשים אתכם כי אתם מצליחים יותר מאיתנו, ואנחנו מגרשים אתכם כי מה שיש לכם בעצם שייך לנו ונלקח מאיתנו. אין לך שנאה ואנטישמיות יותר ברורה מזו, וכך אכן אומר להם יצחק: "מַדּוּעַ בָּאתֶם אֵלָי וְאַתֶּם שְׂנֵאתֶם אֹתִי וַתְּשַׁלְּחוּנִי מֵאִתְּכֶם".
בימים ההם ובזמן הזה. העולם נהיה יותר ויותר שונא ואנטישמי.לא רק שאנטישמיות ברחבי העולם הנאור, הכביכול הומני והפוליטיקלי קורקט – אירופה וארה"ב – לא ירדה, אלא בדיוק ההיפך – אין לך כמעט יום שבו לא מתרחשות תקריות אנטישמיות ברחבי העולם – מחילול בתי קברות, ועד התקפות אלימות על יהודים ברחוב, וכל כיוצא בהן. יהודים בצפון אמריקה מודאגים מאד. יהודי אנגליה היסטריים. יהודי צרפת נסים על נפשם. יהודי העלם כולו בחרדה.
יש המחפשים את שורשי האנטישמיות במצב הפוליטי-מדיני במזרח התיכון. יש המחפשים אותם במתח הדתי שבין היהדות לאיסלאם, יש המקשרים את האנטישמיות למצב הכלכלי, וכן הלאה. האמת היא שכל התשובות נכונות, ושאף תשובה לא נכונה.
זאת אומרת – אפשר לתת לאנטישמיות כל מיני הסברים פוליטיים, דתיים, כלכליים חברתיים וכן הלאה, ואפשר גם לומר שזו תופעה שבאמת אין לה שום הסבר הגיוני חוץ מהמשפט אותו אמרו חז"ל ש'הלכה בידוע שעשו שונא ליעקב'. הלכה בידוע – זו המציאות – ובזה נגמר הסיפור, ואין מקום לתובנות והסברים.
פרשת השבוע שלנו, והדיאלוג בין יצחק לבין אבימלך פותחים לנו עוד צוהר קטן להתבונן דרכו בתופעת שנאת ישראל והאנטישמיות. יצחק מביא ברכה לנגב – את בארות מים שכל יושבי הנגב הצחיח יכולים ליהנות ולהתברך מהם. אלא שתושבי האזור, השהידים הראשונים, מוכנים למות מצמא העיקר שליצחק ואנשיו לא יהיה. בהתקפת טירוף חסרת כל היגיון הם סותמים את הבארות וממלאים אותם בעפר. שהידים במיטבם. שימותו כולם.
הרבה לפני הגירושים למיניהם – גירוש ספרד, אנגליה, פורטוגל, ודומיהם ואפילו גירוש מצרים – נותן אבימלך את צו הגירוש הראשון ליהודים, והסברו בצידו – 'לֵךְ מֵעִמָּנוּ כִּי עָצַמְתָּ מִמֶּנּוּ מְאֹד'.
המשפט הזה בשפות שונות ובתקופות שונות היה הביטוי למה שחשו שונאי ישראל כנגד היהודים. כך בפולין, בגרמניה, בספרד, באפריקה, במזרח, וכך בימינו באירופה ובצפון אמריקה.
פשוט לא רוצים אותנו. בשום מקום על פני כדור הארץ הלכה בידוע. או מפני שעצמנו מהם מאד, או מפני שאנחנו טפילים ופרזיטים, או מפני שאנחנו עשירים, או מפני שאנחנו עניים, או מפני שאנחנו סוציאליסטים, או מפני שאנחנו קפיטליסטים, או מפני שאין לנו מדינה ואנחנו נדים ונעים, או מפני שיש לנו מדינה ואנחנו חזקים ומנצחים. ממש לא משנה.
ותמיד זה יסתיים ב'לֵךְ מֵעִמָּנוּ'. גם אם נביא במשך מאות ואלפי שנים ברכה לעולם, פרסי נובל מעבר לכל פרופורציה, תרומה לרפואה ולמדע ולכלכלה, השכלה, תרבות, ערכים, חכמה ומוסר – דברים שכל יושבי תבל נהנים מהם – תמיד בסוף יקום האנטישמי התורן בדורו ויגיד- 'לֵךְ מֵעִמָּנוּ'. זה עוד במקרה הטוב שהוא יגיד. בדרך כלל הוא גם לא יגיד- הוא פשוט יהרוג.
יהודי ארץ ישראל צריכים לקרוא את הפרשיות הללו בעיון רב, ויהודי הגולה מן הראוי שיאזינו לפרשיות הללו ברוב קשב בעת הזו, וכשיגיע בעל הקורא למילים – 'לֵךְ מֵעִמָּנוּ', מן הראוי שיהרהרו בכך ובעובדה שלצערנו המילים הללו אינן טקסט היסטורי, אלא הקריאה הכי עכשווית ורלוונטית לגביהם בימים אלו.
