.
1.
בשעה טובה (ומוצלחת?) יש לנו כנסת חדשה. 46 פנים חדשות בה. מרביתן לא ממש מוכרות לציבור הרחב, רוב רובן של הדמויות האלה מופתעות בעצמן ממעמדן החדש. בילדותן הן לא חלמו על התפקיד הזה. דברים מתגלגלים. כמו רובכם, גם לי אין היכרות אישית עם 99% מהח"כים החדשים, אבל תחושת הבטן שלי היא שהם ייצגו את בוחריהם ואת כלל אזרחי המדינה הזו בצורה מכובדת יותר מכפי שעשו כמה וכמה דמויות שנאלצו להיפרד מחברותם בבית המחוקקים, כמו גם מכמה חברים ישנים-חדשים בבית הזה. על מה נשענת תחושתי זו? על זה שמרבית חברות וחברי הכנסת החדשים הגיעו למקום הזה כיוון שאחרי השבעה באוקטובר, כאזרחים מן השורה, הם הסתכלו ימינה ושמאלה וקיבלו החלטה שאם אנחנו רוצים שהמדינה הזו תוסיף להתקיים כמדינה יהודית דמוקרטית שאזרחיה קמים כל בוקר בחיוך ובתקווה, חייבים לשנות פה. את הממסד, את החברה. שינוי מהותי, ולא רק שינוי קוסמטי. וכשזה היה המניע להחלטה שלהם לצאת למסע הזה, המכובד אבל התובעני כל כך (והם עוד לא יודעים כמה), אני בוחר להיות אופטימי ולצפות מהם למשהו טוב.
2.
ואם כבר דבק בי חיידק האופטימיות (יום שלישי, פעמיים 'כי טוב' ועוד ר"ח כסלו), אז נזרום איתו. בתחושת בטן שלי (עניין לפסיכולוגים מדוע אני מרבה להשתמש באמצעי זה…), אחרי כל המגעים, ההכחשות, נסיונות הטרפוד ושאר מרעין בישין, תוקם כאן ממשלת אחדות לאומית. בשלב ראשון מצומצמת, מבוססת על גוש השינוי והליכוד (נתניהו? – בהמשך הטור), ובהמשך היא תורחב גם עם המפלגות החרדיות. ראשי המפלגות ובעיקר עוזריהם עסוקים מעל הראש. מי בהקמת הקואליציה, ומי (הליכוד) במאמץ למנוע בעדה לקרום עור וגידים. נוכח תוצאות הבחירות, להרכיב קואליציה קל זה בטוח לא הולך להיות. כי בעיניים של גוש השינוי, כל שותף שיביא מבין האופציות שעל המדף – המפלגות החרדיות מזה, והמפלגות הערביות מזה (מודע להבדלים שבין רעם למשותפת), הוא לא בדיוק זה שעליה חלמו. אבל הנסיבות, הכרעת הבוחר, מחייבות למצוא פרטנר. אז הולכים על הרע במיעוטו. איזנקוט חשב על שותפות עם הערבים, בא ליברמן שחזר על הוטו שלו בעניין, אך בתמורה התחייב להביא את החרדים תוך שחזר על עמדתו שבכל מקרה עם הערבים הוא לא יישב.
הנושאים ונותנים דנים כבר כמה ימים. ובעיות, יש ב"ה. עם החרדים, לדוגמא, חוץ מזה שגם שם יש כמה קולות עם מנעד רחב של צבעים ועקרונות, זה לא רק עניין חוק הגיוס. למשל, מה עם תחבורה ציבורית בשבת ונישואין אזרחיים- דגלים שהניפו הדמוקרטים, שהם כזכור חלק מגוש השינוי? וכדי להראות שגם אנחנו כאן, מפלגת הדמוקרטים הגישה כבר ביום הראשון לכנסת החדשה הצעות חוק בדיוק בעניינים האלה של נישואין אזרחיים ותחבורה ציבורית בשבת. הם עשו כן מן הסתם כדי להרחיק את האופציה לשיתוף החרדים בקואליציה. מבחינתם, הרשימה המשותפת הערבית עדיפה פי מאה. לא בטוח שהם לקחו בחשבון שבסוף, הם (וגוש השינוי כולו) עשויים לצאת קרחים מכאן ומכאן.
כפרטנרים לקואליציה בהנהגת גוש השינוי דיברו בימים האחרונים על החרדים מזה והערבים מזה. את מפלגת הציונות הדתית של סמוטריץ' לא הזכירו. נעלבתם? תהיתם למה?
3.
בשבת האחרונה, בין גברא לגברא, הבחנתי כי עיניו של חברי המלומד עו"ד משה רוט אדומות. דאגתי ושאלתי, משה, מה קורה? מסתבר, שהוא מתקשה להירדם. איך זה יכול להיות, הוא תוהה, שהמפלגות החרדיות שנלחמות בעד חוק ההשתמטות יהיו חלק מהקואליציה וישתתפו בניהול המדינה, ואילו מפלגת הציונות הדתית, שבניה נושאים בעיקר הנטל הביטחוני, ורבים מהם שילמו בחייהם, היא- תישאר מחוץ למוקדי קבלת ההחלטות?! ואם גוש השינוי יקח את המפלגות הערביות (במקום החרדיות), הרי השאלה אף מתחזקת!! והוסיף, הרי השרים סמוטריץ' וסטרוק ואחרים במפלגה הזו הוכיחו שהם אנשי מעשה מן השורה הראשונה, לא חשוב שיוסיפו לתרום למדינה? ומה, באם תוקם ממשלת שינוי הם לא רוצים להמשיך לפעול למען כלל האינטרסים של הציבור שלנו, מבפנים? האמת, בשבוע האחרון אופציה זו נראית היתה אוטופית. לא מציאותית.
4.
ואז חשבתי, שגם אם תוקם ממשלת שינוי, באמת אין סיבה בעולם שמפלגת הציונות הדתית לא תצטרף לממשלה החדשה שתוקם, אם ולכשתוקם. נכון שמן הסתם היא תקבל הרבה פחות כוח מכפי שיש לה בממשלה הנוכחית, אבל מהצד השני יש לה הרבה מה לשמור שלא יילך לאיבוד מהמהפך שעשתה ביו"ש (איזנקוט עצמו אמר שהוא בעד יישובים ביו"ש במקומות חוקיים), לצד מה שיש לה עוד מה לקדם במגוון תחומים. וסמוטריץ' ואורית סטרוק, יודו כולם, הם כוח רציני, שטוב שיהיו במקום של מקבלי ההחלטות. לא חבל? לא כדאי להתגמש קצת פה ושם?
מה שכן, לא אלמן ישראל, ואם יש 'סרוגים' המודאגים, רק נזכיר שממפלגתו של איזנקוט יש לא פחות דתיים בכנסת החדשה מאשר ברשימה של סמוטריץ'. נכון, טובים השניים מהאחד, אבל אי אפשר להכריח.
5.
כמעט התבאסתי, ואז, שמעתי את ח"כ איתמר איתם, יו"ר סיעת "הציונות הדתית" מתראיין בגל"צ ואומר: "אני לא בעד בחירות נוספות ולא פוסל את גולן או לפיד. צריך להתחיל את התהליך ולדון, האלטרנטיבה היא להישען על מיעוט ערבי עוין". הצהרה מעין זו עשתה אותי אופטימי. הרי גם איזנקוט שלפני הבחירות לא שלל את צירופו של סמוטריץ' (להבדיל מצירוף עוצמה יהודית של בן גביר). לתחושתי, הח"כ הטרי איתמר איתם, ביומו הראשון בכנסת, לא היה מוציא הצהרה כזו מפיו אלמלא ידע כי הבוס, סמוטריץ', לא יוריד עליו פטיש 5 ק"ג בגלל זה.
6.
אני לא בטוח שבשפה העברית יש מילה שיכולה לבטא את התחושה של רבים במדינה נוכח ההצהרות והמגעים שמקיימות מפלגות השינוי עם נציג המפלגות החרדיות, ונכונותם להתפשר, שלא לומר לוותר על כל מה שאמרו, הבטיחו והתחייבו בחודשים האחרונים. עבדו עלינו? שיקרו אותנו במודע? והאם לבלוע את הצפרדע הזו קל יותר מאשר לשבת בממשלה אחת עם נתניהו? לא מובן, לא ברור. אם להתרשם מהרשתות החברתיות והתקשורת- רבים מאוד רוצים ממשלת אחדות ציונית שתורכב מהליכוד ו'ביחד', ואליהן יצטרפו מפלגות ציוניות משרתות אחרות. אחרי אלה- מוזמנות החרדיות, במחיר שלא הן יקבעו. אלא שהרושם הוא שאיזנקוט נוטה יותר לממשלת מיעוט. בעיניים שלי- טעות. ומקובלנו, שעל טעויות משלמים. בבחירות הבאות.
7.
רוב השיחות המשמעותיות על הרכבת ממשלה נעשות בחדרי חדרים בין שליחים ויועצים של ראשי המפלגות. ממש לא באור הזרקורים. אנחנו (וגם אנשי תקשורת בכירים) יודעים הרבה פחות מכפי שאנחנו מציגים. להערכתי, ככל שראש הממשלה נתניהו יתרשם שהמגעים להרכבת ממשלה בלי הליכוד מתקרבים לנקודת סיכום חיובית, הוא ידאג ללחוץ (בלי טביעות אצבע שלו) שהליכוד בראשותו לא יישאר בחוץ. להיפרד סופית מהבית בבלפור ומכורסת עור הצבי בחדר הממשלה זה הדבר האחרון שחסר לו בשלהי הקריירה הפוליטית שלו.
8.
ואחרי שאמרתי את זה, וחרף כל הציוצים וההדלפות, אני אופטימי- פעמיים. פעם אחת- שתוקם לנו כאן ממשלת אחדות ציונית, ופעם שנייה- שזו תחוקק חוק גיוס (שיעבור גם את בג"ץ בשלום) שיביא למיפנה בהיקף גיוס החרדים וכן לשיבוצם ביחידות הלוחמות. לא בבת אחת וכן תוך כדי שהצבא יתאים עצמו כמו שצריך לצרכים הייחודיים של הלוחמים החרדים. ואז, מעז (המצב הלא מי יודע מה במדינה)- יצא מתוק. ממשלת אחדות, החרדים משתלבים על אמת במדינה, וככה נצא מחוזקים יותר להתמודד עם האתגרים הביטחוניים, החברתיים והכלכליים שבפנינו. אמן כן יהיה רצון.
9.
במחשבה לאחר מעשה. מודה, התחברתי לרעיונות שהביאה מפלגת הציבור החרדי בראשות מוטי לייטנר, ובהעדר רשימה אחרת שהייתי מצביע לה בלב שלם, בשלב מסוים אף חשבתי להצביע לה (מה שלא קרה) ושתהיה זו תרומתי למהפך בהשתלבות החרדים במדינה. במפלגת 'הציבור החרדי' בראשות מוטי לייטנר התאכזבו ממספר הקולות שקיבלו – 10,604 – הרבה פחות מכפי ציפו. הם לא היו נאיביים לחשוב שיעברו את אחוז החסימה, אבל בהחלט ציפו לכמה עשרות אלפי קולות. ובכל זאת, הם לא מרימים ידיים אלא מפיקים לקחים וממשיכים קדימה בתקווה שבבחירות הבאות, לך תדע מתי יהיו, עוד ארבעה חודשים (סיבוב שני) או עוד ארבע שנים (או מתי שהוא בתווך), יגיעו מוכנים יותר. אחד הלקחים שלייטנר הפיק הוא שהוא שגה בעניין החיבורים לרשימות אחרות. הוא היה בדיבור רציני עם וינטר אך דחה את ההצעה בגלל שהוצע לו מיקום לא ריאלי. לייטנר מאמין כי במגזר החרדי יש הרבה תמיכה לאג'נדה שלהם אך עדין הרתיעה מפני הרבנים גדולה. המעניין הוא שמבחינה מספרית הרשימות החרדיות – יהדות התורה וש"ס חטפו מכה רצינית, מי פחות מי יותר, אך בסיטואציה שנוצרה בעקבות תוצאות הבחירות, הן הפכו למחוזרות ביותר בידי ראשי גוש השינוי, בדגש על איזנקוט מזה וליברמן מזה, שלפחות עפ"י הדלפות (מגמתיות?) לתקשורת, מוכנים לבוא לקראת המפלגות החרדיות בנושא (אי) הגיוס לצה"ל והסנקציות הכלכליות, ברמה שעד ה-27 באוקטובר הם היו מוכנים להישבע על כל ספרי התורה שבהיכל, שאין אפילו מה לדבר על זה. מכירים את 'הבטחתי, אבל לא הבטחתי לקיים'? אז השניים האלה גם הבטיחו לקיים. אז הבטיחו.
10.
ולחוק הגיוס, מהעיניים שלי. הסכם קואליציוני שלא יביא לתמורה משמעותית בתחום, כלומר לגיוס אלפי צעירים חרדיים, בדגש על תפקידי לחימה, הוא לא מוסרי, פסול, פוגע באינטרסים הכי חיוניים של מדינת ישראל. נקודה. השאלה היא- מה וכמה זה נקרא גיוס 'סביר'. בעיני- קודם כל הצהרה מחייבת של ראשי הציבור החרדי שמי שאינו לומד כדבעי- חייב להתגייס. וכעת מגיעים לשאלה – כמה. לכולם ברור שלא שייך לגייס 'פתאום' כ-30 אלף צעירים חרדיים. זה חייב להיות הדרגתי, וברור כשמש שגם הצבא נכון לעכשיו רחוק מאוד מלהיות ערוך לכך (הכנת מסלולים ייעודיים נוספים לקיימים, הקמת בסיסים ייעודיים, מפקדים המודעים לרגישויות השונות, עבודת מטה רצינית איך משלבים אותם ביחידות לוחמות 'רגילות' תוך כדי שמירה על ההתבדלות שלהם, ועוד). גם אי אפשר להתעלם מכך חלק מהצעירים החרדיים (אני לא יודע להעריך היקפם) שגדלו במסגרות סגורות לגמרי, יהיו חייבים לעבור שלב הכנה לגיוס. לכן, לענ"ד, הסכם שיביא לכך שמספר הצעירים החרדיים שיתגייסו לאלתר יהיה גדול ב-30 אחוז כל שנה לעומת מה שהיה השנה (כ-4,500), כך גידול שנתי כל שנה בשלוש השנים הקרובות, עד שיותיר כמה אלפי תלמידים שתורתם אומנותם מדי שנה. וכמובן, להבדיל ממה שהיה עד כה, דגש על גיוסם ליחידות לוחמות. וכידוע, יש תוכניות כמו ישיבות הסדר חרדיות נוספות שימוקמו לאורך הגבול עם ירדן, וכדומה. אם המציאות הפוליטית שנוצרה תביא להתפתחות הזו, "מי יודע אם לעת כזו הגעת למלכות".
11.
יו"ר עוצמה יהודית איתמר בן גביר הודיע כי יגיש עתירה נגד תוצאות הבחירות וידרוש בחירות חוזרות • לטענתו, התערבות פסולה של מדינות זרות ומימון זר הטתה את התוצאות
12.
בעוד תשומת הלב מתמקדת בעניינים הפוליטיים, במועד חשוון של בחינות הרבנות הראשית לישראל, לצד מאות אם לא יותר של נבחנים גברים, ניגשו, וזאת בפעם השנייה, שבע נשים למדניות שבשנים האחרונות העמיקו בלימודים תורניים במספר מוסדות לימוד. הצוות המשפטי של עמותת 'עתים' ליווה את הנשים לפני הבחינות ובמהלכן, כדי לוודא שזכויותיהן נשמרות. בפעם הקודמת שנשים ניגשו למבחן ברבנות הראשית, ההתנגדות הקולנית מצד הממסד הרבני היתה גדולה. הפעם זו היתה מינורית מאוד. הדרך עוד ארוכה, אבל בכל מסע ארוך מומלץ לזכור שגם החומה הסינית לא נבנתה בשבוע אחד.
