הרב יובל שרלו (ראש ישיבת אורות שאול תל אביב וראש המרכז לאתיקה בארגון רבני צהר)כל ההתחלות קשות – משפט זה אינו נכון כלל ועיקר. דווקא להתחיל קל מאוד, ומי לא מכיר את חוויית ההתחלה. הקושי הגדול מצוי דווקא בהמשך ובהתמדה. לאחר הימים הראשונים המופלאים בא זמן ההמשך וההתמדה. כאן מופיע המבחן האמיתי, שכן אלה "ימי קטנות" של עבודה מתמדת וקבועה. אין בעבודה זו את התחושה העמוקה של פתיחה חדשה, ואין בה גם מעונגו של הסיום והאסיף, אלא רק התמדה גדולה. מהלך שצולח את הימים הקשים של ימי ההתמדה מלמד על חוסנו ואמיתותו.
ההלכה, לדוגמה, ידעה זאת מזמן. בד בבד עם הימים הגדולים והנאדרים, עם העליה לרגל ועם תקיעת השופר, עם פתיחת השנה ועם סיומה, עם ימי הפסח וחג מתן תורה, ועם ימי החג מדרבנן, לא משכה את ידיה מעיסוק בריטואל קבוע ומתמיד. בכל יום אדם קרוי לעבוד את ד' בתפילה; בכל יום יש מעגל מצוות וברכות שהוא מקיים; בכל יום יש את הדף היומי ואת חובת "ובשכבך ובקומך"; בכל יום מפרישים תרומות ומעשרות ונזהרים מלדבר לשון הרע. הצירוף המופלא של "תמידין כסדרן" עם "מוספין כהלכתן" כאשר התמידין מבטא את הריטואל הקבוע ואילו המוספין את הימים המיוחדים – הוא סוד כוחה של ההלכה ומפתח לקיומה. זאת גם הסיבה העיקרית שכל התנועות המכנות עצמן "יהדות מתקדמת" צועדות למעשה לאחור, והן חסרות סיכוי להעמיד דורות ממשיכים. הן קוסמות מאוד כיוון שלעיתים הן מעניקות חוויות שונות מהחוויה הקבועה של ההליכה לבית הכנסת, אולם העובדה שאין הן כוללות בתוכן שפה של מחויבות לקביעות היא הסיבה העיקרית לכישלונן זה יותר ממאתיים שנים.
עיקרון זה נכון גם כאשר אנו עוסקים בשאלות ציבוריות שונות. קצב האירועים במדינת ישראל מעלה בכל חצי שבוע נושא חדש ומסעיר; הרצון המתמיד של אמצעי התקשורת למכור דבר מה חדש ולהפתיע בכותרת חדשה מאפשר התמדה ועיסוק בנושא מסוים מספר ימים בלבד, ואז הוא שוקע לתהום הנשיה. קשה לזכור שראש ממשלה לשעבר מצוי בתרדמת; קשה אפילו לזכור שלפני כמה שבועות בלבד הייתה מלחמה קשה בצפון; המודעות לשאלות צדק חברתי צצות וקורסות לאחר זמן מועט. כל זה חובר מחד גיסא אל הקושי האובייקטיבי להתמיד, ומאידך גיסא אל תרבות ה"ספין", וכך נמצאות סוגיות מהותיות ביותר ללא מתמידים העוסקים בהם. ברם, דווקא אותו קומץ המתמיד לעסוק בנושא מסוים, ואינו מתרגש מכך שקצב האירועים משכיח אותו לפעמים, הוא המבטא את האמת הגדולה הטמונה בהתמסרות לעניין מסוים וחשוב.
כמה עניינים חשובים על סדר היום תובעים תזכורת מחדש בכל פעם, ואי- הזנחה. עניינים אלה הם דוגמה בלבד, ויש לומר ביניהם "להבדיל" כיוון שלכל תחום משקל משלו, ואנו באנו רק להדגים עד כמה אין אנו יכולים להסתפק בהתחלות בלבד אלא חייבים להתמיד: בכלא האמריקאי יושב עדיין יהונתן פולארד ואין מושיע;; בדארפור נטבחים מאות אלפי בני אדם והעולם שוב אינו שם לב לדבר; בישראל סובלים עדיין רבים מעולה של תוכנית ויסקונסין והיא לא עולה לדיון ציבורי מחודש; ישנם אנשים עצורים במעצר מנהלי ואחרים שהורחקו מבתיהם כאשר השלטונות מנצלים כלי לשעת חרום שלא כדין; הקשרים המסוכנים בין הון שלטון ועיתון רק מחמירים; בשדרות עדיין נופלים טילים על אוכלוסייה אזרחית; אחוז המכורים לסם והעוסקים באלימות בבני הנוער העולים גובר גם בשל הזנחה בידי האוכלוסייה הותיקה ועוד ועוד. הצד השווה שבכל אלה הוא שלא ניתן להתמודד עם האתגר בפעילויות חד פעמיות, או ביום מתוקשר, כי אם בעשייה מתמדת שלעתים היא עשייה סיזיפית שאת פירותיה לא רואים במהירות.
הוא אשר אמרנו: כל ההתמדות הקשות, והמענה האמיתי לשאלות הקשות העומדות על סדר היום הוא הנכונות של כל אחד לתפוס את אחת הפינות ולעבוד בה בהתמדה, ביזע ובנאמנות. שם מצויה הישועה.
שס"ז
