נהוראי מאיר (רב משואות יצחק, יו"ר רבני בית הלל)אחד הכללים המוסריים שמנחים אותנו הוא, שמטרה אינה מקדשת את האמצעים. גם כאשר אדם פועל מתוך שאיפה ראויה ומתוך שכנוע פנימי עמוק כי דרכו היא המוצדקת ביותר, אין הוא פטור ממתן דין וחשבון על האמצעים שבהם נקט. למעשים שנעשים במרמה יש מחיר ולעיתים גם במרחק של דורות.
וכך נאמר במדרש: "כשמוע עשו את דברי אביו… זעקה אחת הזעיק יעקב לעשו דכתיב 'כשמוע עשו את דברי אביו ויזעק זעקה'. והיכן נפרע לו? בשושן הבירה שנאמר: 'ויזעק זעקה גדולה ומרה עד מאד', 'בא אחיך במרמה"'.
הזעקה שזעק עשו המתינה עד המועד שבו יצטרך מרדכי, מצאצאיו של יעקב, לזעוק זעקה גדולה ומרה בשושן הבירה מול גזירת המן האגגי מצאצאי עשו. הפגיעה ברגשות הזולת, גם כאשר מדובר בעשו, מותירה רושם גם לאחר כמה דורות. וכן, לדרך המרמה יש מחיר המהדהד גם בתוך הבית פנימה.
כאשר לבן מרמה את יעקב ונותן לו את לאה במקום רחל נאמר במדרש תנחומא (ויצא, סימן יא): "כל הלילה היתה עושה עצמה כרחל, כיון שעמד בבקר והנה היא לאה, אמר לה בת הרמאי למה רמית אותי? אמרה לו: ואתה למה רמית אביך, כשאמר לך 'האתה זה בני עשו', ואמרת לו 'אנכי עשו בכורך', ואתה אומר למה רימיתני? ואביך לא אמר 'בא אחיך במרמה'!?"
תשובת לאה הציבה מראה נוקבת מול יעקב והזכירה לו כי הדרך שבה פעל מול יצחק אביו באמירת "אנכי עשו בכורך" יצרה תבנית התנהגותית בתוך הבית שלו פנימה.
התנהגות במרמה בחיק המשפחה היא חרב פיפיות בחזקת מעשה אבות סימן לבנים. שורש הדברים נעוץ גם בהשפעה הסביבתית והמשפחתית. יעקב פעל על פי עצת אמו רבקה, ולבן אחי רבקה פעל על בסיס אותו עיקרון. אמנם רבקה גייסה תכונה זו למטרה חיובית מתוך דאגה לעתיד הברכות והתפקיד ההיסטורי של יעקב, אולם התכונה עצמה נשארת בתוך התודעה המשפחתית ועברה לדור הבא. המחיר אינו רק הפגיעה הנקודתית כאשר אחד מבני המשפחה מרומה, אלא החלפת האמון המשפחתי בחשדנות ובחוסר אמון.
מי שמודע למחיר שהוא ומשפחתו עשויים לשלם בעתיד על נקיטת אמצעי לא כשר, יחפש חלופות קודם שיפעל להשיג את המטרה באמצעיים שאינם כשרים. וכשאין ברירה, הוא ינסה למזער את הנזק, ואולי אף לפצות על הנזקים שגרם.
תובנה זו חיונית גם למציאות חיינו, הן במרחב המשפחתי והחינוכי והן בזירה הניהולית והציבורית. המודעות למחיר המוסרי והחברתי שעלול להיגרם בעתיד, צריכים לפעול כבלם המזכיר לנו כי הכלים שבהם אנו משתמשים כיום, הם שיעצבו את תרבות העשייה ואת מערכות היחסים שלנו מחר.
