שגב יובל (סמנכ"ל הגנת סייבר Aidoc)דמיינו אדם שלמד במשך שנים בישיבה, ישב אלפי שעות מול הגמרא, השולחן ערוך וספרי הפוסקים, ולבסוף ניגש בהתרגשות לבחינות ההסמכה של הרבנות הראשית. מולו שאלות מורכבות שלא מספיק לזכור עבורן פסוק או הלכה. צריך להכיר מחלוקות בין פוסקים, להבחין בין מצבים שונים ולנמק כל תשובה באמצעות מקורות. עכשיו דמיינו שלצידו נבחנת גם מערכת בינה מלאכותית, שמעולם לא ישבה בבית מדרש, לא פתחה גמרא בידיה ולא שמעה שיעור תורה. מי לדעתכם יצליח יותר?
השבוע התפרסמו תוצאות ראשוניות של מחקר מעניין בשם "הלכה בנצ'מרק" (HalachaBench), שבדק בדיוק את השאלה הזאת. החוקרים הציגו למודלים מתקדמים של בינה מלאכותית 60 שאלות אמיתיות מחמש בחינות הסמכה של הרבנות הראשית, בתחומי נידה, חופה וקידושין, מקוואות, מצוות התלויות בארץ ותפילה וברכות. לא מדובר בשאלות טריוויה. למשל, בהלכות מקוואות נדרשת הבנה של תנאים מדויקים לכשרות המקווה; בהלכות נידה יש פרטים קטנים שעשויים לשנות לחלוטין את הדין; ובהלכות קידושין צריך להכיר את התנאים ההלכתיים לתוקפם. אלו שאלות שאנשים לומדים שנים כדי לדעת להשיב עליהן, ושלטעות בהן עשויות להיות השלכות על חייהם של אנשים ומשפחות.
המבחן נערך בעברית, ללא ספרים וללא חיפוש באינטרנט. כל מערכת נדרשה להשיב תשובות מנומקות ולציין מקורות הלכתיים, וכל שאלה הוצגה לה שלוש פעמים כדי לבדוק אם היא עקבית. והתוצאות? המודל המוביל, "קלוד", קיבל ציון ממוצע של כמעט 80 מתוך 100. מודלים אחרים הגיעו לציונים בשנות השבעים, בעוד חלק מהמודלים החלשים יותר נכשלו לחלוטין. לשם השוואה, בבחינות הרבנות ציון 65 נחשב עובר, ו־80 נחשב מעבר בהצלחה. אמנם הציונים במחקר אינם רשמיים, והבדיקה בוצעה באמצעות בינה מלאכותית ועדיין ממתינה לאימות של רבנים, אבל התוצאה בהחלט מעוררת מחשבה. במיוחד כשמתברר שגם המודל המצטיין החמיץ כחמישית ממה שנדרש לתשובה מלאה, ולעיתים נתן תשובות שונות לאותה שאלה בדיוק.
וזה אינו מקרה יחיד. בבחינות הרישוי לרפואה בארצות הברית, למשל, מערכות בינה מלאכותית שבעבר התקשו לעבור את המבחנים מגיעות כיום לציונים גבוהים מאוד. גם בעולם המשפט הן כבר מסוגלות להתמודד עם שאלות מורכבות. בתוך שנים ספורות עברנו ממצב שבו מכונות התקשו להבין שאלות פשוטות, למצב שבו הן מצליחות להתמודד עם מבחנים שנועדו לאנשים שלמדו שנים רבות. ואם זה המצב היום, מעניין לחשוב היכן נהיה בעוד חמש שנים.
כשקראתי על המחקר נזכרתי בפסוק מפרשת השבוע שלנו, פרשת תולדות. רבקה אמנו, לאחר שנים של עקרות, זוכה סוף סוף להיריון. אלא שבבטנה מתרחש דבר מוזר ומדאיג. היא מרגישה התרוצצות עזה, אינה מבינה מה קורה לה וחוששת למשמעות הדבר. התורה מספרת: "וַיִּתְרֹצְצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ וַתֹּאמֶר אִם כֵּן לָמָּה זֶּה אָנֹכִי וַתֵּלֶךְ לִדְרֹשׁ אֶת ה'". רש"י מסביר שרבקה הלכה לבית מדרשו של שם כדי לברר מה פשר ההתרוצצות. היא מקבלת תשובה נבואית: "שְׁנֵי גֹיִם בְּבִטְנֵךְ", שני עמים עתידים לצאת ממנה.
וחשבתי לעצמי, אם רבקה הייתה חיה בדור שלנו, לאן הייתה הולכת לדרוש? ברור שאין להשוות בין דרישת ה' וקבלת נבואה לבין חיפוש מידע, אבל השאלה על הדרך שבה אנחנו מחפשים תשובות נעשית מעניינת מתמיד. היום, כשמתעוררת שאלה הלכתית, אנחנו פונים לרב. אבל מה יקרה בעוד כמה שנים, כאשר נוכל להקליד כל שאלה למערכת בינה מלאכותית ולקבל בתוך שניות תשובה מפורטת, עם מקורות מהגמרא, מהרמב"ם ומהשולחן ערוך? האם עדיין נרגיש צורך לפנות לרב?
בעיניי, כאן מסתתרת ההבחנה החשובה ביותר. רב אינו רק מי שיודע את התשובה. חשבו על אישה שפונה בשאלה רגישה בהלכות טהרת המשפחה, או על זוג צעיר שמגיע עם שאלה אישית לפני החתונה. הם זקוקים לא רק למקורות ולכללים, אלא גם למישהו שיקשיב, יבין את הנסיבות, ידע אילו שאלות נוספות צריך לשאול ויישא באחריות לפסק. רב טוב יודע גם מתי להתייעץ, מתי להחמיר, מתי לחפש פתח להקל, ומתי לומר בענווה "איני יודע". הבינה המלאכותית יכולה לסייע לו בכך, אבל אין לה אחריות אישית או מחויבות אנושית כלפי השואל.
ואני חושב שהשאלה הזאת נוגעת לא רק לרבנים, אלא לכולנו. ככל שהטכנולוגיה תהיה חכמה יותר, כך נצטרך לשאול את עצמנו מהו מקומם של שיקול הדעת, האחריות והקשר האנושי. הרי אנחנו לא לומדים תורה רק כדי לדעת לענות נכון במבחן. אנחנו לומדים גם כדי להשתנות, לפתח יראת שמיים, מידות טובות ויכולת להבחין בין טוב לרע. אולי בעתיד הבינה המלאכותית תדע להשיב על יותר שאלות מכל אדם, אבל עדיין נצטרך אנשים שידעו לשאול את השאלות הנכונות, להבין את המשמעות של התשובות ולשאת באחריות עליהן. כי לדעת את התשובה זה דבר חשוב. לדעת מה לעשות איתה, ומתי נכון להסתמך עליה, זה כבר סיפור אחר לגמרי.
