ונושנתם בארץ

ספר דברים, הנאום מדיני – דתי האחרון שמוסר משה לבני ישראל לפני הכניסה לארץ ישראל. לאורך הספר מודגש הרעיון שארץ ישראל מיוחדת. "ארץ אשר ה' א-לוקיך דורש אותה תמיד, עיני ה' א-לוקיך בה מראשית השנה ועד אחרית השנה". ייחודיותה בברית שבין הא-ל לבין עם ישראל.
הברית מופיעה בפרשתנו כאשר משה מזכיר לבני ישראל "ועתה ישראל שמע אל החוקים ואל המשפטים אשר אנכי מלמד אתכם לעשות, למען תחיו ובאתם וירשתם את הארץ". התנאי בהסכם הוא שישיבת עם ישראל בארץ מותנית ב"ועשית הישר והטוב בעיני ה' למען ייטב לך". משה מזהיר מפני סטייה והפרת הברית. החשש הוא שמא הביטחון הכלכלי והמדיני יגרום לבני ישראל לחטוא. כך למשל מבטא משה רבינו עקרון זה באחד מהפסוקים המוכרים "וישמן ישורון ויבעט, שמנת עבית כשית ויטוש א-לוה".
בפרשה שלנו אנו מוצאים את החשש "כי תוליד בנים ובני בנים ונושנתם בארץ והשחתם". מסביר הרמב"ן: "כי תוליד בנים ובני בנים ובעבור היותכם ישנים בארץ תשבו לבטח אולי תשכחו את ה'".
גם הרש"ר הירש עומד על תופעת 'ונושנתם' ומסביר את החשש הבין-דורי בדברים הבאים: "אין משה חושש שיחטאו מיד אחרי בואם אל הארץ; אך ככל שיאריכו ימיהם בארץ, כן גדולה הסכנה שיגיעו לידי חטא. לפיכך משה רואה את הסכנה קרבה, אחרי שכבר נולד דור שני ודור שלישי בארץ וכבר 'התיישנו' בארץ".
החשש הגדול מתעורר אצל דור הנכדים והנינים. הדור שלא חווה את תהליך הלידה של האומה הישראלית. הם לא ראו את הניסים של דור המדבר, הם לא הכירו את מלחמות הארץ, הם דילגו על תקופת הקליטה ובניית הארץ. זהו דור שלא יודע מהם כיסופים וחלומות על ארץ מובטחת. דור חסר תחושה של חיים ומגורים במדינה זרה. דור שנושא את זהותו בגאון שאינו צריך, כמו הוריו, להסתיר את מוצאו. דור שעלבונות על רקע דת זרים לו. מכאן שתפיסת המציאות העכשווית תוך התנתקות מההיסטוריה הישראלית, מהשאלות מאין באנו, והכרת הטוב על ההישגים הלאומיים שהישגנו, יש בה כדי להוביל לכיוון של "ועשיתם הרע בעיני ה' א-להיך להכעיסו". מהלך שעלול להוביל לאיבוד הזכות המוסרית והחוקית על הארץ.
שאלה מעניינת האם אנו 72 שנה אחרי הקמת מדינת ישראל מבינים את גודל הזכות שהתגלגלה לידינו, או שמא הסכנה של 'ונושנתם' מתחילה לפעם בנו.
ואתחנן תש"פ