כאשר חוה יולדת את בנה הבכור היא הייתה כה מאושרת עד אשר חשבה, שהיא זו שיצרה אותו, כפי שמשתמע מקריאת שמו: " וַתַּהַר וַתֵּלֶד אֶת קַיִן וַתֹּאמֶר קָנִיתִי אִישׁ אֶת ה'" (בראשית ד,א) . חווה מצהירה, שהיא יצרה את קין ובלשונו של הרד"ק: 'המצאתי בעולם איש שלא היתה בריאתו כאחד ממנו וקניתיו עם השם כי הוא שם בו חלקו שנפח בו נשמה … וסמכה המעשה לעצמה לפי שהיא עיקר המצאת הולד ובבטנה נוצר וגדל עד שיצא'. תפיסה זו, הרואה באם היולדת בעלות על ילדיה, מסוכנת. בלידה השנייה לא מוזכר מי קורא להבל בשמו ומסביר המלבי"ם: ' הבל היה בעיניה רק כתוספת על העיקר, כי הבכור היה העיקר אצלם שני אחים בבית אחד'. תפיסה זו גרמה להבל להיות כנוע וחסר ביטחון – להבל דמה. כך גדלים שני אחים כה שונים באופיים בבית אחד. הראשון – בודד, בעל גאווה על היותו הבן המועדף. השני – חסר ביטחון, מרגיש מקופח לפחות מצד אמו. בעת ששני האחים מקריבים קרבן, הקב"ה מעדיף את מנחתו של הבל והרבה בזכות אישיותו – 'וַיִּשַׁע ה' אֶל הֶבֶל וְאֶל מִנְחָתוֹ'. הקב"ה נענה להבל ומכח זה התקבל קרבנו. הקנאה גרמה לקין לרצוח את אחיו, שכן בעיניו להבל דמה. כעת יש ליצור עולם מתוקן יותר שיגיע בעת לידתו של שת. 'וַיֵּדַע אָדָם עוֹד אֶת אִשְׁתּוֹ וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שֵׁת כִּי שָׁת לִי אֱלֹוקים זֶרַע אַחֵר תַּחַת הֶבֶל כִּי הֲרָגוֹ קָיִן'. הבן השלישי שנולד נתפס בעיני אמו כמתנה מאת ה'. היא אינה מייחסת את הלידה לעצמה. לא 'קניתי' ולא 'עשיתי' אלא 'קיבלתי'. ואכן מהבן השלישי הנקרא שת הושתת העולם (במדבר רבא יד,יב). וכך כותב הרש"ר הירש (ד,כה) :' 'בהיוולד בנה הראשון חשבה חוה על עצמה תחילה ועל חלקה בהולדת הבן; אך בינתיים עברו עליה ניסיונות עמוקים. שוב אין היא אומרת "קניתי", אלא שת לי אלוקים; שוב אין היא רואה בו "איש", אלא זרע, קרקע ויסוד לעתיד חדש'. התפיסה שכביכול לנו בעלות על החיים, כפי שבאה לידי ביטוי בהולדת קין, עלולה להביא לתוצאות הרסניות. הבשורה שבהולדת שת היא, שהחיים הם מתנה אלוקית והם פיקדון בידינו על מנת להמשיך ולבנות עולם.
(בראשית תשע"ז)
הבשורה בהולדת שת
השארת תגובה