הרב שי פירוןקשה שלא להפריז בחשיבות רש"י הראשון על התורה. ראשית מפני שהוא 'ראשון', אבל גם מפני שהפך למצע לתנועה הציונית בכלל ולציונות הדתית בפרט:
" אמר רבי יצחק לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מ'החודש הזה לכם' (שמות י"ב, ב'), שהיא מצווה ראשונה שנצטוו ישראל. ומה טעם פתח בבראשית? משום 'כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים' (תהילים קי"א, ו'), שאם יאמרו אומות העולם לישראל ליסטים אתם שכבשתם ארצות שבעה גוים, הם אומרים להם כל הארץ של הקב"ה היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו".
לדברי רש"י משמעות אקטואלית לבני דורו. השאלה הפילוסופית מדוע הקדימו סיפורים למצוות מעשיות קשורה קשר הדוק לפולמוס עם הנצרות, שבאותם ימים הייתה בפריחה. הנצרות ערערה על המצוות המעשיות. ההתחלה של התורה בחלק הסיפורי דווקא עלולה לחזק את המחשבה הנוצרית. רש"י מתחיל בשאלה מטלטלת שהסעירה את בני דורו: מה היחס בין אתוס, תרבות וסיפור למצוות מעשיות.
בד בבד, באותן שנים מתרחשים מסעי הצלב בהם ביקשו הנוצרים להעביר את הארץ מידי המוסלמים אליהם. היהודים, מביטים בעיניים כלות במאבק על ארצם. פירושו של רש"י מבקש לעשות סדר במציאות: הארץ שייכת לה' והמאבק הנוכחי בין נוצרים למוסלמים הוא מאבק זמני, שיחלוף.
פירוש טוב הוא לא פירוש אקטואלי, כי אם פירוש רלוונטי.
המסורת החסידית העניקה לפירוש רש"י משמעות אחרת. בשמו של ה'צמח צדק' מצאנו:
"הגאון הליטאי התפלא עלינו שדיברנו מקודם על סיפורי הצדיקים ואחר כך על חידושי התורה, ובאמת הרי זו קושיא גדולה ועתיקה, וכבר עמד על כך רש"י הקדוש שהיה שואל קושיא זו עצמה: 'לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מהחודש הזה לכם, מה טעם פתח בבראשית, משום כח מעשיו הגיד לעמו'" (הרב ש. זוין (תשי"ח). סיפורי חסידים-מועדים, ירושלים: בית-הלל. עמ' 190 – 192).
"כוח מעשיו" הוא הכוח המיוחד שיש לסיפורי מעשיות. בכוחם לשנות ולהכתיב את היש. מאחורי המהפכות הגדולות בעולם מסתתר סיפור, ספר. סיפורים הם חומרי בעירה, תחנות אנרגיה של הקיום. חתן פרס נובל, אלכסנדר סולז'ניצין, מי שהיה מחושפי נוראות הגולאג לעולם המערבי, אמר פעם: "מדינה עם סופר גדול היא כמו מדינה עם ממשלה עודפת. משום כך המשטר לעולם אינו אוהב סופרים גדולים, אלא רק בינוניים". סיפורים הם התשתית למהפכות גדולות, והתנ"ך הוא המהפכה הגדולה בהיסטוריה.
תכליתו של סיפור היא לא לעורר את הדמיון, אלא לתאר את ההווה או את שראוי להיות. סיפורי בראשית הם תשתית הקיום ועל בסיסם לקיום המצוות מקום משמעותי ועמוק.
לכן פותחת התורה בסיפורים…
בסדרת המאמרים הקרובה, ננסה ללוות את לימודנו בספר בראשית באמצעות הסיפור בכלל והסיפור החסידי בפרט, תוך הבהרת פרשנות העומק שהוא מעניק לפסוקי הפרשה. נשתדל להכיר, בקצרה, את המספר, את דמותו ותרומתו לשיח החסידי. את סדרת המאמרים אני מבקש להקדיש לזכרו הברוך של תלמידי האהוב דרור פסטרנק ז"ל. כמה חודשים חלפו מהפטירה והגעגוע גדל. לעיניים היפות והעמוקות. לתבונה, להבנה, לרגישות. דרור היה סיפור מהלך והמאמרים לספר בראשית מוקדשים לזכרו.
* * *
מספרים: חסיד אחד טען שהרבי שלו גדול מרביים אחרים: "הרבי שלי צם ומסתגף כל השבוע ולמעשה מחזיק מעמד רק בגלל החגים והשבתות שבהם הוא אוכל".
השיב לו חברו: "לא נכון! אתמול ראיתי את הרבי שלך זולל באמצע היום ארוחה דשנה!"
"השיב הראשון: "בדיוק! הרבי שלי כל כך גדול בצדקנותו ובענוותנותו שהוא אוכל בפומבי כדי להסתיר את העובדה שהוא צם".
מה מסתתר מאחורי הסיפור?
רבי אברהם מסלונים (1803 – 1883) הוא מייסדה של חסידות סלונים, תלמידו של רבי נח מלכוביץ ורבי משה מקוברין. ר' אברהם שלח שלשה מנכדיו, בהיותם בני 13 לישראל. כשתמהו החסידים לפשר המעשה השיב: " תבוא תקופה של הסתר נורא… וברצונו שתתקיים פינה של חבורתנו בא"י כדי שיהיה סביב מי להתלכד". חסידי סלונים ראו בכך נבואה לשואה.
כך פירש ר' אברהם את הפסוק: " וַיַּעַשׂ אֱ-לֹהִים אֶת שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת הַגְּדֹלִים אֶת הַמָּאוֹר הַגָּדֹל לְמֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם וְאֶת הַמָּאוֹר הַקָּטֹן לְמֶמְשֶׁלֶת הַלַּיְלָה וְאֵת הַכּוֹכָבִים":
"קל לו לאדם להנמיך עצמו בפני מי שגדול ממנו, הוא גם מסוגל להתכופף בפני מי שקטן ממנו, כמעשה חסד או כמחווה. מה שקשה זה להכניע עצמך בפני חברך ששווה לך".
בדברים אלה, שופך ר' אברהם מסלונים אור עמוק על התחרותיות בין בני אדם, מקטון ועד גדול. סיפורי בראשית עוסקים בגדול ובקטן, בקרוב וברחוק, באח ובאויב, בנישואין ובמוות, בשנאה ואהבה. יש בהם אוצר של מידות ומפת דרכים לקיומו של העולם. אבל הפרשה מתחילה מההשוואה בין השמש לירח. אנו אוהבים להשוות, למדוד, ובעיקר לרצות להיות גדולים יותר. ר' אברהם, ראה במעשה הירח משל לקושי שלנו, בני האדם. המסר הוא פשוט: הלבנה, שהייתה שווה לשמש, רצתה להיות יותר גדולה ויצאה מה זה קטנה….
(בראשית תשע"ז)
