הרב שי פירוןרבי מנחם מנדל מקוצק
מסענו בעקבות רבי צדוק הכהן מלובלין, העלה מחשבה על הקשר שבין מסעם האישי של גדולי החסידות לבין תורתם. השבת, פרשת פנחס, אני מבקש להדגים את הדברים באמצעות פנינה מתורתו של רבי מנחם מנדל מקוצק. פרשתנו מפגישה אותנו עם תהליך מינוי היורש למשה: "יִפְקֹד ה' אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל־בָּשָׂר אִישׁ עַל־הָעֵדָֽה: אֲשֶׁר־יֵצֵא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יָבֹא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יוֹצִיאֵם וַאֲשֶׁר יְבִיאֵם וְלֹא תִהְיֶה עֲדַת ה' כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין־לָהֶם רֹעֶֽה: וַיֹּאמֶר ה' אֶל־מֹשֶׁה קַח־לְךָ אֶת־יְהוֹשֻׁעַ בִּן־נוּן אִישׁ אֲשֶׁר־רוּחַ בּוֹ וְסָמַכְתָּ אֶת־יָדְךָ עָלָֽיו" (במדבר כ"ז).
הפסוקים מתארים את הקריטריונים למנהיגות: איש על העדה, אשר יצא ואשר יבוא לפניהם, איש אשר רוח בו. רבינו בחיי פירש שכוונת המילים רוח, היא כפי שנתבאר בתרגום אונקלוס שכתב: "גבר דרוח נבואה ביה ותסמוך ית ידך עלוהי", היינו שהמנהיג צריך להיות בעל כשרון נבואי. אולם, רוב רובם של המפרשים ציטטו את דברי המדרש, "שיוכל להלך כנגד רוחו של כל אחד ואחד" (לשון רש"י). יש לציין שבמידה רבה, דרישות המנהיג הן כמעט תמונת מראה להתנהגותו של פנחס בתחילת הפרשה. ואף על פי כן, רבי יחיאל יעקב ויינברג, עומד על הבחנה דקה. הרי אם מטרת המנהיג להלך כנגד רוחו של כל אחד ואחד, היה צריך לומר: "איש רוחות", ובכל זאת נאמר: "איש אשר רוח בו". אלא שלטעמו, מבקשת התורה להבהיר שאומנם "צריך המנהיג להתעמק בנשמתו של כל אחד ואחד, צריך הוא להיות מבין לכל איש, צריך הוא להיות מוכשר להשיג כל השקפה, ואולם הוא בעצמו אינו רשאי להיות 'איש רוחות', איש המאכסן בלבו כל זרמי הרוח ומשכינם זה בצד זה ופונה לכל צד, אל כל אשר יהיה הרוח ללכת, ואינו יודע סוף סוף בעצמו מה הוא ולאן פניו מועדים. איש אשר רוח בו, בעל רוח אחד, איש שברור לו מה הוא, מה דרכו ומה השקפת עולמו – כך היא דרכו של מנהיג" (לפרקים עמוד נ').
דמותו של המנהיג העומדת בניגוד להתנהלותו של פנחס, מובילה לבחירתו של יהושע. והנה, מכל גדולי החסידות 'מתנדב' הרבי מקוצק להסביר את בחירת יהושע:
"יפקוד ד' א-להי הרוחות', הקשה מרן מקוצק זצ"ל מדוע לא ביקש על זה עד עתה, ולא תיכף שנתוודע לו כי לא יכנוס לא"י, ותירץ שמקודם מעשה זמרי חשב כי בטח קדוש ד' ימלא מקומו, אבל עתה אחר שראה קנאתו לשם ד', אף שהיו דבר גדול מאוד שלא נערך אליו קדושתו, וה' יתברך אמר הנני נותן לו את בריתי שלום, וגם עצר המגפה מעל בני ישראל אעפ"כ אמר משה אין קנאי יכול להיות מנהיג ישראל, לזאת ביקש יפקוד ד'" (שיח שרפי קודש, פרשת פנחס).
זו עובדה מרתקת. ההבחנה בין תורתו של הרבי מקוצק לתורתו של מורו הגדול, מייסד החסידות, הבעל שם טוב, מצביעה על שני מסלולים הפוכים. הבעל שם טוב פתח בהתבודדות וסיים בהתגלות, רבי מנחם מנדל מקוצק החל בהתגלות וסיים בעשרים שנות התבודדות. הבעל שם טוב האיר פנים לכולם, הרבי מקוצק גירש אנשים מעל פניו. הבעל שם טוב חיפש את ההמונים, רבי מנחם מנדל מקוצק חיפש את הבודדים. והנה אף על פי כן, הוא כותב את הדברים המפורשים אודות דמותו של המנהיג הראוי. ושוב, כבשבוע הקודם עולה השאלה, האם רבי מנחם מנדל כתב את הדברים הללו כתגובה לניסיון חייו?
(פנחס תשעז)
