בשעה טובה ומוצלחת, שנה בדיוק לאחר יציאת מצרים, מוקם המשכן: " וַיְהִי בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הוּקַם הַמִּשְׁכָּן".
אל המשכן הזה יוכנסו כלים וחומרים רבים, מעשי ידי חכמי הלב שהשכילו בניצוחו של בצלאל להקים משכן לתפארת: " וַיָּקֶם מֹשֶׁה אֶת הַמִּשְׁכָּן וַיִּתֵּן אֶת אֲדָנָיו וַיָּשֶׂם אֶת קְרָשָׁיו וַיִּתֵּן אֶת בְּרִיחָיו וַיָּקֶם אֶת עַמּוּדָיו".
ועכשיו, כשהמבנה עומד, וכל הכלים בפנים, ואוהל פרוש על המשכן- 'וַיִּפְרֹשׂ אֶת הָאֹהֶל עַל הַמִּשְׁכָּן וַיָּשֶׂם אֶת מִכְסֵה הָאֹהֶל עָלָיו מִלְמָעְלָה..' יצטרך העם להתרגל ולהסתגל לחידוש גדול בעולמו- לא רק שיש קדושה ושכינה בעולם, אלא שלקדושה והשכינה הזו יש גם בית. מבנה תחום בקירות, שיש בו חפצים וכלים, מבנה פיזי שמסוגל להכיל דברים רוחניים נשגבים כמו קדושה ושכינה.
מבנה כמו משכן- עם כל גדלותו וקדושתו- גם סכנה בצידו. סכנה של גשמיות, סכנה של החלפת הטפל בעיקר, סכנה של בלבול וחילופי יוצרות בין המבנה לבין המהות ומה שהוא אמור לייצג, סכנה בפירוש מוטעה של מהי קדושה, ומה פירוש העניין של 'וַיְכַס הֶעָנָן אֶת אֹהֶל מוֹעֵד וּכְבוֹד ה' מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן", ומה פירוש וכוונת הדברים והמציאות של – " וְלֹא יָכֹל מֹשֶׁה לָבוֹא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד כִּי שָׁכַן עָלָיו הֶעָנָן וּכְבוֹד ה' מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן " ?
מה יהיו עכשיו כללי המשחק החדשים בין חומר ורוח, בין קודש לחול, בין שכינה וגשמיות? איך צריך עם להתנהג כשמה שמנחה אותו זה ליווי צמוד של שכינה- 'וּבְהֵעָלוֹת הֶעָנָן מֵעַל הַמִּשְׁכָּן יִסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּכֹל מַסְעֵיהֶם. וְאִם לֹא יֵעָלֶה הֶעָנָן וְלֹא יִסְעוּ עַד יוֹם הֵעָלֹתוֹ כִּי עֲנַן ה' עַל הַמִּשְׁכָּן יוֹמָם וְאֵשׁ תִּהְיֶה לַיְלָה בּוֹ לְעֵינֵי כָל בֵּית יִשְׂרָאֵל בְּכָל מַסְעֵיהֶם" ? איך חיים בצל שכינה ? איך מנהלים חיים ארציים, שגרתיים וגשמיים בצל השכינה ?
זה יהיה האתגר הגדול של עם ישראל בעולם. זה יהיה החידוש של העם היהודי בעולם- יש שכינה, ומלוא כל הארץ כבודה, והיא נמצאת במשכן הזה שמפרקים ומרכיבים מחדש כל פעם בתחילת ובסוף המסע, והיא מלווה את העם באמצעות ענן פלאי, והיא נמצאת בליבו של כל אדם ואדם בכל רגע ורגע.
על יסוד אחד משיריו של רבי אלעזר אזכרי, כתב הרב יצחק הוטנר זצ"ל, 'הפחד יצחק', ראש ישיבת רבינו חיים ברלין בברוקלין, וחבר מועצת גדולי התורה באמריקה, את 'בלבבי משכן אבנה':
"בלבבי משכן אבנה להדר כבודו
ובמשכן מזבח אקים לקרני הודו
ולנר תמיד אקח לי את אש העקידה
ולקרבן אקריב לו את נפשי היחידה."
(ויקהל פקודי תשעז)