אבי רט (מנהל חינוכי ועורך התלמוד הישראלי [מדיסון])
תזמורת איכותית לא מוותרת על אף כלי, ועם ייחודי לא מוותר על אף שבט. שבט ושבת אחים ושבטים גם יחד
לכאורה, ההיסטוריה היהודית מאז יציאת מצרים ועד היום, הייתה יכולה להיראות אחרת לגמרי אילו במקום עם שמורכב משנים עשר שבטים השונים כל כך זה מזה, היה העם מורכב משבט אחד הומוגני. כמה, לכאורה, החיים היו יכולים להיות יותר פשוטים, בלי כל השבטים השונים, האינטרסים השונים, המלחמות ביניהם, וכל מה שנגרם לאורך כל קורות ימי ישראל כתוצאה מהעובדה שהעם הזה הוא כל כך רב גווני, רב שבטי, רב עדתי, וכתוצאה מכך יש בו את כל הפוטנציאל למריבות ולסכסוכים עד בלי די.
אי שם במדבר, כשמם של הספר ושל הפרשה, פתאום קם עם בבוקר ומתחיל ללכת.
הוראות ההליכה והחניה במדבר לעם הטרי הזה, המורכב משנים עשר שבטים שונים בגודלם ובאופיים, שבטים שהם תולדותיהן של ארבע אימהות, הן – 'אִישׁ עַל דִּגְלוֹ בְאֹתֹת לְבֵית אֲבֹתָם יַחֲנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִנֶּגֶד סָבִיב לְאֹהֶל מוֹעֵד יַחֲנוּ'.
לכל שבט יהיה דגל אחר בצבע אחר עם ציור אחר. כך לשונו של רש"י: "כל דגל יהיה לו אות, מפה צבועה תלויה בו, צבעו של זה לא כצבעו של זה, צבע כל אחד כגוון אבנו הקבועה בחשן, ומתוך כך יכיר כל אחד את דגלו".
במרכז כל המחנה הזה והדגלים ניצב בגאון אֹהֶל מוֹעֵד. נקודת המרכז של המחנה ושל העם, נקודת היעד והחזון העתידי של שנים עשר השבטים, שבבוא היום בהגיעם אל הארץ המובטחת, ימירו את האוהל המדברי במקדש הירושלמי.
נכון ששנים-עשר שבטים זה פוטנציאל למחלוקות קשות ונוקבות, אולם שנים-עשר שבטים הם גם פוטנציאל לפסיפס אנושי וחברתי מורכב, עשיר, מפרה, חי ומגוון של אנשים ושל שבטים היוצרים עם שאין דומה לו. על הדבש ועל העוקץ שבו.
כמה חד-גונית היא תזמורת שיש בה רק כלי נגינה אחד, וכמה עושר והרמוניה יש בתזמורת רבת כלים ונגנים- בתנאי, שכל הכלים והנגנים מסונכרנים עם התווים והמנצח, ועם האוהל מועד שבמרכז המחנה.
תזמורת איכותית לא מוותרת על אף כלי, ועם ייחודי לא מוותר על אף שבט. שבט ושבת אחים ושבטים גם יחד.
זה מאתגר, זה מעצבן, זה יכול להוציא מהכלים, ועלול להוביל למציאות קשה בין אחים ובין שבטים- וזה בדיוק האתגר הגדול ביותר הניצב בפני העם הזה לדורותיו- איך מחברים את האצבעות השונות לכף יד אחת, איך מחברים את השבטים השונים לעם אחד, איך יוצרים ערבות הדדית ושותפות גורל וייעוד בין השבטים.
ארבעת אלפים שנה זה עובד, והשבוע, כשנציין 56 שנים לאיחודה של ירושלים, לקריאתו של מוטה גור 'הר הבית בידינו', ולתקיעות השופר בכותל של הרב גורן, ניווכח שוב שהאחדות הזו עובדת, שירושלים שחוברה לה יחדיו, יש בכוחה לעשות את כל ישראל חברים, ולחבר את כל שנים-עשר השבטים, כשכל אחד שומר על דגלו וייחודו- לעם אחד יחיד ומיוחד- החונה בארץ בה הקים את אוהל מועד הנצחי שלו.
(במדבר תשפ"ג)
