מערכת שבתוןהרב משה צבי וקסלר
ראש ישיבת בני-עקיבא קריית הרצוג, בני ברק
בכל סיפור המכות, שספגה ארץ מצרים, אנו מוצאים את משה ואהרון מול המלך המצרי בלבד, ללא דיווח כיצד הגיב העם הפשוט על המכות שספגו, איך הם חיו ממכה למכה, מה דיברו על כך האנשים ברחוב וכיצד הגיבו האנשים הקרובים למלכות. אמנם, התורה נותנת לנו הצצה נדירה לתגובת החרטומים הקרובים למלך, לאחר מכת כינים – "ויאמרו החרטומים אל פרעה אצבע אלוקים היא". אולם, החרטומים לא הצליחו להזיז את המלך המצרי מסירובו להישמע לבקשת משה ואהרון. בנוסף, אנו פוגשים קבוצה בשם "יראי ה' ", שנקטו בצעד מיוחד לפני מכת ברד, וכך מספרת לנו התורה – "הַיָּרֵא֙ אֶת־דְּבַ֣ר ה' מֵֽעַבְדֵ֖י פַּרְעֹ֑ה הֵנִ֛יס אֶת־עֲבָדָ֥יו וְאֶת־מִקְנֵ֖הוּ אֶל־הַבָּתִּֽים". מי היו יראי ה' והאם הם היו אופוזיציה לפרעה?
לדעת הירושלמי [סוטה פ"ה] לא מדובר על קבוצת אנשים, אלא על אדם אחד – איוב, שאף הוא נקרא 'ירא אלוקים'. וכך נכתב בירושלמי – "…איוב מעבדי פרעה היה ומגדולי פמלייא שלו היה…דכתיב 'הירא את דבר ה' ', וכתיב ביה 'איש תם וישר וירא אלקים וסר מרע' [איוב א ח]".
'אבן-עזרא' לא קיבל את פירוש הירושלמי, הואיל ולדעתו לוח-הזמנים אינו תואם, וזה לשונו – "בדרש שהיה איוב. ולפי דעתי, שהיה קודם אלה הימים".
רבי חזקיה בן מנוח, סבור שאין לייחס את התואר יראי ה' כמשמעותה היום ולמעשה אותם עבדי פרעה לא היו צדיקים כלל, אלא – "כן דרכם של רשעים, כשהם בצרה – נכנעים, עברה הצרה – חוזרים לקלקולם" (חזקוני). ואכן אפשר לדייק בלשון הפסוק כדעתו שלא מדובר ביראי ה' אמיתיים, אלא – היו יראים את דבר ה'. "יראים פן יתקיים דברו וירד עליהם הברד ומתו" [אלשיך]. בלשון ימינו, אלו אנשים שלא רצו לקחת סיכונים ו'אם לא יועיל, גם לא יזיק'.
גם רבי שמעון בר-יוחאי, שקדם לפרשנים דלעיל, ראה בהם אנשים שדאגו לעצמם ולכן הסיק מפרשה זו מסקנה לא פשוטה שאותם "יראי ה' ", הם אלה אשר סיפקו את הסוסים לרדוף אחרי בני ישראל ועל כך קבע "הטוב שבנחשים רצוץ את מוחו, והכשר שבמצרים הרוג".
ברוח ימינו חשוב להדגיש, שגם רבי שמעון בר יוחאי לא התכוון סתם להרוג אדם חף מפשע, אלא " כי בשעת מלחמה בלבד הוא שמותר להרגו, כי מאחר שהוא נלחם עמך ובא כנגדך להרגך אף אתה השכם להרגו, שלא בשעת מלחמה אסור" [רבינו בחיי].
גישה שונה מצאנו אצל רבי מאיר שמחה מדווינסק, בעל ה'משך-חכמה', שראה ביראי ה' אנשים אמיצים, שהיו צריכים להתמודד מול חברה שלא אפשרה לסטות מהקו של המנהיג, וזה לשונו – " עבדי פרעה היו מזהירים שלא יניחו לאדם אשר בשדה והמקנה לכנוס אל הבתים, כדי שלא להאמין במשה. לכן אמר המצרי 'הירא את דבר ה' ', שהיה ירא 'מעבדי פרעה' – ומ"ם הוא מ"ם היתרון, כמו 'טוב שם משמן טוב'". לדעת ה'משך-חכמה', "יראי ה' " היו צריכים להיאבק בעבדי פרעה, משום שעבדי פרעה עשו הכל כדי לערער את מעמדו ואמינותו של משה. ייתכן שהיו להם אינטרסים ורווחים כלכליים משעבודם של בנ"י .
'מפלגת האופוזיציה' בשלטון פרעה כללה קבוצה נוספת בתחילת השעבוד. בשעה שהטיל פרעה את הגזרה הקשה של "כל הבן היילוד היאורה תשליכוהו", היו אלה שפרה ופועה המיילדות, שלדעת רבים היו מצריות ולדעת אחרים התגיירו והכתוב קורא להן "יראי אלוקים". שתי הנשים הללו היו אמיצות ו'חסידות אומות-העולם', שהצילו את הבנים מרצח ואין ספק שהיו להן שותפות ומסייעות רבות.
את התגברות הקולות באופוזיציה לפרעה אנו שומעים ב'מכת-בכורות', ולמדים מהמדרש ששם הייתה מרידה אקטיבית והבכורות ניסו לשכנע את אבותיהם – "בואו והוציאו את העברים האלה מבינינו, ואם לאו אנו מתים!" ואבותיהם השיבו להם ואמרו "אפילו כל המצריים מתים אינם יוצאים מכאן!". המדרש מתאר שהבכורות לא ויתרו – "נכנסו כל הבכורות אצל פרעה והיו מצווחין לפרעה… בבקשה ממך הוצא את העם הזה, שבשבילם רעה תבוא עלינו ואליך. אמר לעבדיו: צאו וקפחו שוקיהם של אלו. מה עשו הבכורות? מיד יצאו ונטל כל אחד חרבו והרג את אביו". ומדייק המדרש זאת מהכתוב "למכה מצרים בבכוריהם" – האבות הוכו על ידי הבנים למוות.
נמצאנו למדים, שגם במשטרים רודניים מתפתחים 'זרמים' מתחת לפני המים, שלא מאפשרים למנהיג להתעלל בבני עמו לנצח. נתפלל, שהמדינות השכנות למדינת ישראל, שהדמוקרטיה והחופש רחוקים מאוד מתרבות חייהן, תתעשתנה ותדאגנה לחופש ולזכויות האדם ואז נזכה לשלום אמיתי עם שכנינו, במהרה בימינו אמן.
(וארא תשעו)
