הרב יובל שרלו (ראש ישיבת אורות שאול תל אביב וראש המרכז לאתיקה בארגון רבני צהר)שלוש מאות אלף חולים לא מצאו מזור בסל התרופות לשנה תקציבית זו. ועדת סל התרופות היא הממליצה אילו תרופות תיתוספנה לסל התרופות. היא אינה קובעת את מסגרת התקציב, אלא מנסה לחלק אותו בצורה הטובה ביותר בין הצרכים השונים. הוועדה הגדירה כי תרופות בסך 1.25 מיליארד ₪ הינן תרופות חיונית, אולם ממשלת ישראל הכריעה כי היא תקצה סכום של 450 מליון ₪ בלבד לסל התרופות. ועדת הסל קבעה מהן התרופות הראויות ביותר להכנסה לסל, אך גבולות עשייתה לא יכלו לפרוץ את הסכום שהוקצה על ידי הדרג הפוליטי.
מדובר אפוא בהכרעה כלל ישראלית שנעשתה דרך הממשלה. מטבע הדברים, רק מי שיושב במקום בו הוא רואה כי צרכי עמו מרובים יכול לקבל את ההכרעה הראויה. מי שנמצא מחוץ למעגל, ואינו חייב להכריע בין הצרכים השונים, יכול כמובן לזעוק כי התחום החשוב בעיניו מוזנח, אולם דבריו מבחוץ לוקים בכך שהוא אינו מופקד על המערכה כולה. ממשלה יכולה לטעון כי היא זקוקה לכספים לביטחון, לחינוך, לחקלאות, לדתות ולעניינים שונים,
האם זו הכרעה תורנית ראויה ? מורי ורבי הרב דוד פוקס הי"ו הפנה את תשומת לב תלמידיו למדרש המבאר מפני מה לא השתמש שלמה בכסף שאסף דוד לבניין בית המקדש. יש שדרשו עובדה זו לשבח מסיבות שונות, ויש שדרשו לגנאי: "…על שבא הרעב בימי דוד שלש שנים – וכמה תסבריות היו לו לדוד צבורין מכסף וזהב, מה שהיה מתקין לבית המקדש. היה צריך להוציאו ולהחיות בו את הנפשות; ולא עשה כן. אמר לו הקב"ה: בניי מתים ברעב, ואתה צובר ממון לבנות בו בנין? חייך, אין שלמה נצרך מהם כלום! (ילקוט שמעוני מלכ"א, קפו). ב"ה, אנו לא נמצאים כיום במצב של רעב, ועל כן אין אנו חייבים לשעבד את כל תקציבנו לעניינים של החייאת נפשות. ברם, מדרש זה קורא קריאה חד משמעית: בירור מחודש של סדרי עדיפויות של התקציב הציבורי של האומה הישראלית, כדי שלא תמצא את עצמה בונה מקדש על חורבות אנשים מתים מרעב ומחלות.
ומה אנו בקהילותינו יכולים לעשות ? אנחנו יכולים להטמיע שני עניינים חשובים ביותר. ראשית – הרפואה המונעת. אין דבר מה חשוב יותר במישור הבריאותי מאשר הפסקת עישון, ירידה במשקל, פעילות גופנית ואבחנה מוקדמת. הרחבת חובת "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם" מענייני עבודה זרה לתחומי הבריאות היא מצוות התורה. צריך גם לנתק את הקשר הלא נכון בין ימי חג מועד ושמחה, ובין אכילה לא בריאה. אין כל סיבה שהקידושים והשמחות למיניהן לא יהיו בריאים יותר. זו משימה הלכתית תורנית מהמדרגה הראשונה, וניתן להציל נפשות רבות מישראל בדרך זו.
עניין שני הוא ההטמעה שחלק מהאחריות לבריאות יורדת מהמדינה אל הקהילה. הקהילה צריכה להבין שהיא צריכה להתגייס לטובת חבריה בשעת משבר בריאותי. גם כאן, נכון יותר שהתגייסות זו תהיה לפני ולא אחרי. יש הנמנעים מביטוח בריאות בשל תפיסות מוטעות בענייני אמונה, כאילו יש כאן פגיעה בביטחון. אמנם, כיום הביטוח הנוסף אינו רשאי לספק תרופות מצילות חיים (מסיבות "חברתיות" שניתן לערער עליהן) אולם יש ענייני ביטוח אחרים המאפשרים לעשות את מה שניתן כדי להקדים רפואה למכה. כמובן שצריך לדאוג גם לאלה שאינם מסוגלים להרשות לעצמם ביטוח זה, ולהתגייס למענם אם לפני שבאה עליהם הצרה, ואם אחריה. מגייסי כספי ההצלה צריכים להתאחד, לקמץ בהוצאות איסוף הכסף, להפסיק עם התחרות בין הקופות השונות, לחדול מפרסומים יקרים, לעצור את ניצול איסוף הכסף לטובת האדרת שמות החותמים על המודעות, ולהתרכז בחובה להציל נפשות מישראל באותם תחומים אותם הפקירה המדינה.
(פקודי תשסח)
