מערכת שבתוןהרב אביחי רונצקי – ראש הישיבה באיתמר והרבצ"ר לשעבר
קשה להבין את התנהגות המצרים במכת הברד.
שהרי משה רבינו מתרה ואומר:"ועתה שלח העז את מקנך ואת כל אשר לך בשדה,כל האדם והבהמה אשר ימצא בשדה ולא יאסף הביתה וירד עליהם הברד ומתו". והנה המצרים לא שועים לדברי משה ורק "הירא את דבר ה' מעבדי פרעה הניס את עבדיו ואת מקנהו אל הבתים" ואילו האחרים ממשיכים בשגרת יומם כאילו לא ארא דבר "ואשר לא שם ליבו אל דבר ה' ויעזוב את עבדיו ואת מקנהו בשדה".
ולכאורה זה פלא.שהרי אזהרות משה בששת המכות הראשונות מתקיימות באופן מדויק,ומדוע שכעת במכה השביעית יהיה אחרת?
אם כן,לא צריך להיות ירא את דבר ה' כדי למלט את העבדים ואת המקנה מהברד הקרב ובא ,אלא סתם כך כל מי שעיניו בראשו חייב היה לנקוט באמצעי זהירות.
גם פרעה שהיה חכם בעצמו והיה מוקף ביועצים רבים,לא שם את ליבו למתרחש סביבו וממשיך להתעקש ולהמשיך בדרכו על אף שארץ מצרים עומדת לפני אבדון מוחלט.
תופעה דומה אנו מוצאים אף בסיפור יוסף ואחיו.
הרי יוסף מתנהג עם בני משפחתו באופן שונה מאד מאשר שאר הבאים מצרימה.אוסר את שמעון ואח"כ את לוי,מושיבם לסעודה בארמונו ע"פ סדר גילם, מהבכור ועד לצעיר,חוזר ושואלם מה שלום אביכם הזקן וכו'..
ועל אף כל אותם סימנים הללו,אין אחד מן האחים שמעלה בדעתו שהאיש שלפניהם הוא אכן יוסף אחיהם.
במלחמת יוה"כ,לפני שלושים ושמונה שנים שמשתי כמ"פ סיור סמוך לתעלת סואץ.
גם אז שאלנו את עצמנו,כיצד לא עשינו כמעט מאומה כדי לקדם את פני הרעה.
הרי הכנות הצבא המצרי (וכן הסורי בצפון) למלחמה היו גלויות לעין כל והיו הרבה מאד סימנים מעידים שאכן פניהם למלחמה.
נראה להשיב לשאלותינו כך:
טבע האדם להתנהג ע"פ המורגל ולומר לעצמו שמה שהיה עד עתה הוא שיהיה גם מעתה והלאה.מעין חוק ההתמדה שקיים בעולם המוחשי,קיים אף בנפש ותמיד ישאף האדם להישאר במנוחת הרגלי חייו.
וכך,על אף מה שרואה האדם בעיניו וחווה ברמ"ח איבריו,אנו מוצאים אותו מתעלם וממשיך בשגרת חייו כאילו דבר לא קרה.
ובנוסף לכך,אם אוחז אותו אדם בהשקפת עולם מסוימת שמכוחה הוא מנתב את אורחות חייו,מעטים הסיכויים שאירועים שיקרו בחייו, קשים ככל שיהיו, יביאוהו להערכת מצב מחודשת ולשינוי משמעותי ממה שהיה עד עתה.
כך ניתן להבין את המצרים ,שמחשבתם האלילית הביאה אותם להכחשה של מכות מצרים כאילו הן מקרה בלבד ולא מצאו להן מכנה משותף שמקורן בהשגחת הקב"ה בעולמו ועשיית דין בפוגעים בעמו.
גם ערב יום הכיפורים החזיקה ההנהגה הצבאית והמדינית בקונספציה שגויה ,שאמרה שלא תתכן מלחמה בינינו לצבאות ערב בשנים הקרובות,וזאת לאחר הניצחון המוחץ שש שנים קודם לכן במלחמת ששת הימים.קיבעון מחשבתי שכזה הוא כאותו שוחד שמעוור עיני חכמים מלראות נכוחה את המציאות האמיתית.
וכך על אף סימני ההתרעה המרובים,המשיך הצבא בשגרת חייו מבלי לשים לב להכנות אויבנו למלחמה.
חז"ל מלמדים אותנו, שלמרות שמספר הנביאים בעם ישראל היה רב מאד,"כפליים מיוצאי מצרים", בפועל אנו מוצאים את נבואותיהם של ארבעים ושמונה נביאים ושבע נביאות.הסיבה לכך,שבתנ"ך הובאו רק נבואות שנצרכו לדורות,כלומר שיש להן משמעות מעבר לזמן בו הן התרחשו.
העמקה והתבוננות בפרשיות שלפנינו בבחינת 'מעשה אבות סימן לבנים',יעזור לנו להבין טוב יותר את המציאות שלפנינו, לשים לב לפרטים הקטנים שהם לעיתים בבחינת 'סימנים מעידים' שהקב"ה שולח לנו כדי להאיר את עינינו להתבונן היטב בדרכי חיינו האישיים והלאומיים ולהתנהג בהתאם.
(וארא תשעב)
