ד"ר יצחק קניגסברגבדיבר העשירי התורה מצווה: "לֹא תַחְמֹד בֵּית רֵעֶךָ לֹא תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ וְשׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ וְכֹל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ".
חז"ל ומפרשי המקרא תוהים על מקומו של דיבר זה בין הדיברות של עבירות בין אדם לחברו: "לֹא תִּרְצָח, לֹא תִּנְאָף, לֹא תִּגְנֹב" וכו', שעליהם חייבים על עשייתם, כאשר בדיבר "לא תחמוד" אין עשייה אלא מחשבה, ולכן ניתן היה לחשוב כי אין חייבים עליו. עוד ניתן לתהות: מדוע בדיבר "לא תחמוד" יש פירוט: בֵּית רֵעֶךָ, אֵשֶׁת רֵעֶךָ וכו', ובדיברות אחרות אין? האם האיסור "לא תחמוד" גורף, או שיש דברים שמותר לחמוד?
רמב"ם (הלכות גזלה ואבדה, א', יא'): "החימוד מביא לידי גזל, שאם לא רצו הבעלים למכור, אע"פ שהרבה להם בדמים והפציר ברעים, יבא לידי גזל שנאמר 'וחמדו בתים וגזלו'. ואם עמדו הבעלים בפניו להציל ממונם או מנעוהו לגזול יבא לידי שפיכות דמים…".
הרמב"ם קושר את "לא תחמוד" לעשייה, בדומה ל"לא תרצח", "לא תנאף" וכו'. הלחץ שמפעיל החומד בנכסי חברו כדי לרכוש אותם בניגוד לרצון חברו, עובר על "לא תחמוד" רק לאחר שעשה מעשה ולקח ממנו את הנכס, אפילו בתשלום, שכן החמדה יכולה להביא לגזל או אפילו לרצח, מה שמצדיק את מיקומו של הדיבר בין הדיברות "לא תרצח", "לא תגנוב" וכו'.
מהפירוט בדיבר "לא תחמוד", ובאי פירוט כזה בשאר הדיברות, ניתן ללמוד שב"לא תחמוד" התורה קבעה סייג לחמדה. החמדה הגורמת ללקיחת נכס חברך בכח והעלולה לגרום לרצח היא אסורה, אך אין עוברים על "לא תחמוד" בדבר שאינו שייך לחברו, לא כמו בשאר הדיברות שבהם האיסור ללא סייגים.
אחד המקרים שבהם החמדה מותרת, מופיע בפיוט "שיר הכבוד" ובו כתוב: "נַפְשִׁי חָמְדָה בְּצֵל יָדֶךָ, לָדַעַת כָּל רָז סוֹדֶךָ". זאת החמדה הרצויה לפני המקום, לדעת את סודותיו בבריאה בבחינת: "בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ".
בשנים האחרונות עובר המדע תהליך מהפכני המקשר אותו לחיי היום-יום ולגורל האנושות. ההתחממות עולמית, חקר המוח, תאי גזע, מזון מהונדס גנטית וכו' הם נושאים המשפיעים על חיינו האישיים. מכונים שונים ברחבי הארץ וכן אמצעי התקשורת מקנים לחפצים בכך מידע רחב, בשפה המובנת לכולם בכל התחומים הללו, המבטאים את סודות הקב"ה בבריאה.
(יתרו תשעט)
