ד"ר יצחק קניגסברגאחד המקורות שמהם שאבו שונאי ישראל וגורמים אנטישמיים למיניהם את הגושפנקא לשנאתם, והצדיקו בכך את הפוגרומים כנגד היהודים מופיע במגילת אסתר: "אֲשֶׁר נָתַן הַמֶּלֶךְ לַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּכָל עִיר וָעִיר לְהִקָּהֵל וְלַעֲמֹד עַל נַפְשָׁם לְהַשְׁמִיד וְלַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל חֵיל עַם וּמְדִינָה הַצָּרִים אֹתָם טַף וְנָשִׁים וּשְׁלָלָם לָבוֹז. בְּיוֹם אֶחָד בְּכָל מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ בִּשְׁלוֹשָׁה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ שְׁנֵים עָשָׂר הוּא חֹדֶשׁ אֲדָר" (אסתר ח, יא). שונאי ישראל נופפו בפסוק זה, כדי להראות את אכזריותם של היהודים, שהשמידו והרגו נשים וטף, ומה כי תלינו על צוררי ישראל שעשו מעשים דומים, הרי הם נהגו מדה כנגד מדה!!!
סילוף מגמתי של משמעות הפסוק, ללא בדיקה מקיפה של האירועים שהתלוו אליו, היא שיטה בדוקה לעיוות פני ההיסטוריה בימים ההם ובזמן הזה.
הרב ד"ר מאיר גרוזמן בספרו "על המועדים" (138-137) מפרש את הפסוק הזה כך: "הקורא את לשון הפקודה שבאגרת זו מתרשם, כי מרדכי הורה להרוג ולאבד את כל חיל עם ומדינה הצרים אותם, ובנוסף לכך עליהם להכות את הטף ואת הנשים וגם לשלול את שללם, אך אין הדבר כך. את לשון האיגרת הזאת יש להבין כך: להרוג ולאבד את כל חיל עם ומדינה הבאים לצור על היהודים, על טפם ועל נשיהם ולשלול את שללם. המילים האחרונות: "טף ונשים ושללם לבוז" אינן מתייחסות למשפחות התוקפים, שאותם יש כביכול להשמיד ולבזוז, אלא למשפחות היהודים הנתונות להתקפת "כל חיל עם ומדינה" ולרכוש היהודים, האמור להיות נבזז על ידם. לאמור: אותו חיל עם ומדינה שיבוא, לתקוף את היהודים את נשיהם ואת טפם, ויבקש לשלול את שללם – יושמד ויאבד. נמצא כי לא הותר ליהודים להכות טף ונשים ולשלול את שלל האויב. כל אשר הותר להם להתארגן להגנה ולתקוף רק את אלה, שיבואו לתקוף אותם".
הסבר נוסף להבנת הפסוק, מתבסס על עיון השתלשלות המאורעות. אסתר התחננה לפני המלך שיבטל את גזירת המן ובקשה: "לְהָשִׁיב אֶת הַסְּפָרִים מַחֲשֶׁבֶת הָמָן בֶּן הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי אֲשֶׁר כָּתַב לְאַבֵּד אֶת הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּכָל מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ". התברר שאת המכתב הזה אי אפשר היה לבטל: "כִּי כְתָב אֲשֶׁר נִכְתָּב בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ וְנַחְתּוֹם בְּטַבַּעַת הַמֶּלֶךְ אֵין לְהָשִׁיב"(שם ח'). האפשרות היחידה לבטל את רוע הגזירה הייתה, לכתוב איגרת חדשה זהה בסגנונה ובלשונה לאיגרת הראשונה, שנשלחה בפקודת המן: "וְנִשְׁלוֹחַ סְפָרִים בְּיַד הָרָצִים אֶל כָּל מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים מִנַּעַר וְעַד זָקֵן טַף וְנָשִׁים בְּיוֹם אֶחָד בִּשְׁלוֹשָׁה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ שְׁנֵים עָשָׂר הוּא חֹדֶשׁ אֲדָר וּשְׁלָלָם לָבוֹז" (שם ג, יג). את שתי האיגרות כתבו אותם סופרי המלך, שקיבלו הוראה לנהוג לפי הכללים המקובלים בממלכה, כיצד יש לשנות את הוראת המלך הקודמת. אפשר שמרדכי בכלל לא היה שותף לניסוח האיגרת השנייה, והסופרים פעלו לפי הכללים. עובדה היא, שהיהודים לא פעלו על פי הוראות האיגרת השנייה שבה נאמר: "לְהַשְׁמִיד וְלַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל חֵיל עַם וּמְדִינָה הַצָּרִים אֹתָם טַף וְנָשִׁים וּשְׁלָלָם לָבוֹז", אלא: "נִקְהֲלוּ הַיְּהוּדִים בְּעָרֵיהֶם בְּכָל מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ לִשְׁלֹחַ יָד בִּמְבַקְשֵׁי רָעָתָם. וַיַּכּוּ הַיְּהוּדִים בְּכָל אֹיְבֵיהֶם מַכַּת חֶרֶב וְהֶרֶג וְאַבְדָן וַיַּעֲשׂוּ בְשֹׂנְאֵיהֶם כִּרְצוֹנָם. וּבַבִּזָּה לֹא שָׁלְחוּ אֶת יָדָם" (שם ט). אין כאן אזכור להריגת נשים וטף, אלא להריגת מבקשי רעתם, אויביהם ושונאיהם בלבד. על אף ההיתר שקיבלו היהודים לבוז את שלל אויביהם, הם לא שלחו את ידם בביזה.
כאז כן היום, מבקשים שונאינו מבחוץ בשיתוף עם מהרסינו ומחריבנו מבית, לטפול אשמות שווא של אכזריות על חיילי צה"ל. אילו ניתנה לגויים ההזדמנות בתקופת המן, הם לבטח היו מקיימים את צו האיגרת ככתבה וכלשונה: "לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים מִנַּעַר וְעַד זָקֵן טַף וְנָשִׁים בְּיוֹם אֶחָד". כאז כך היום, שונאי ישראל ממשיכים לטבוח באכזריות בנשים ובילדי ישראל, ורצח משפחת פוגל הי"ד על שלושת ילדיהם, יוכיח. חיילי צה"ל עומדים באמות המידה של המוסר היהודי לדורותיו. הם עושים את כל אשר לעיל ידם כדי לפגוע באויביהם, בשונאיהם ובמבקשי רעתם בלבד, ובביזה אין הם שולחים את ידם.
המוסר היהודי עמד במבחן במאבק ההישרדות בתקופת אחשורוש, ועומד במבחן בלחימה על בטחון ישראל בימינו!!!
(תצווה תשעב)
