אוראל רוני-בלהמנהג להתחפש בפורים הוא מקור לשמחה, להתרגשות ולפרץ של יצירתיות. הרבה אנשים בוחרים לעטות אביזר פורימי בלבד בחג, אבל יש כאלה שלוקחים את זה כפרויקט ומתכננים ומכינים את התחפושת חודשים ארוכים מראש, לעיתים בעלות לא קטנה. שלושה זוגות מספרים איך רעיון קטן לובש צורה, ואיך היצירה מגבשת בין חברים, בני זוג ומשפחה
נדמה כי המנהג להתחפש בפורים היה מאז ומעולם חלק אינטגרלי ממצוות יום הפורים, הלוא הן מקרא מגילה, משתה, משלוח מנות, ומתנות לאביונים. קשה להאמין שאת האזכור הראשון למנהג אנו מוצאים אצל רבי קָלוֹנִימוּס בן קָלוֹנִימוּס, חכם ומשורר יהודי מחכמי פרובנס שחי בתחילת המאה ה-14.
בספרו 'אבן בחן' הוא כותב: "ובארבעה עשר לחודש אדר, בחורי ישראל לכבוד ולהדר, יתפארו ויתהללו, כי ישתגעו וכי יתהוללו זה זכר יעשה לנפלאות ופרסום לנסים… זה ילבש שמלת אשה ולגרגרותיו ענקים, וזה יתחקה כאחד הרקים…".
מאות שנים לאחר מכן, יכתוב הרב מלמד בספרו "פניני הלכה" (זמנים ט״ז:ט״ז): "נהגו רבים ללבוש מסכות ולהתחפש בפורים, ואף שאין לכך מקור בדברי חז"ל, וגם בספרי האחרונים לא כתבו שצריך להתחפש, מכל מקום נאמרו הסברים שונים למנהג". בין ההסברים השונים לקשר של המנהג לפורים הוא מונה את ההופעה המשעשעת שמרבה בשמחה, ואת היציאה משגרת הלבוש שמעניקה שחרור, שמחה ואהבה.
לא ישנים יומיים לפני
"בכל שנה, מבקשים ממני לשכור את התחפושות שלנו, ואני לא מוכנה לזה", מקדימה יהלי (34), נשואה לדניאל (35), והם הורים לשניים, גרים בראש העין, שמדי שנה משקיעים מאוד בתחפושת משפחתית. "אני רוצה שיהיה לי חדר תחפושות משלנו, זה משהו ייחודי שלנו פשוט. כל שנה קרובי משפחה מבקשים ממני לתפור להם תחפושות, אבל אני לא עושה את זה בעד שום כסף שבעולם".
למה לא בעצם?
"זה משהו שאנחנו יוצרים, יש לתחפושות שלנו בפורים ערך כל כך גדול של משפחתיות, של הביחד, שאני לא רואה בזה כלי להביא כסף. בעיניי, זה זלזול בתחפושת. אנשים שילבשו את התחפושות האלה לא ירגישו את מה שאני הרגשתי, כי הכינו להם אותן והם שילמו עליהן כסף. כמו שמתכוננים לפסח ומנקים את כל הבית, אז לי יש גם הכנות מטורפות לפורים, כולל הכנת התחפושות שאנחנו עובדים עליהן בין 24 ל-48 שעות ברצף, אנחנו לא ישנים, וזו חוויה. זה פשוט חוויה – הצחוקים, העייפות, הבדים שלא יוצא טוב, ואנחנו לא מתייאשים. זה כל כך הביחד שלנו כמשפחה, שאני לא מוכנה לוותר על זה".
יהלי ודניאל התחילו להשקיע בתחפושות כבר כשהכירו. "אני לא הייתי מתחפשת בפורים וגם דניאל לא, ואז הכרנו וכשהגיע פורים דניאל אמר שאנחנו חייבים להתחפש כי יש משתה במושב וכולם מתחפשים, ועדיין לא השתכנעתי. יום לפני פורים הוא הציע את התחפושת, כולם עפו עלינו ברמות, הגיעו אלינו אנשים שלא הכרנו, ופתאום הרגשנו שנה אחרי זה שאנחנו כבר מחויבים 'להפציץ'".
מתי אתם מחליטים למה תתחפשו?
"אנחנו מחליטים על תחפושת חודש-חודשיים לפני, ובסוף אנחנו מכינים אותה 24 שעות לפני פורים. אנחנו לא ישנים איזה יומיים, ואנחנו עושים הכל ביחד – את התחפושות, את משלוחי המנות. ואז משאירים את הבית הפוך, נועלים את הדלת ונוסעים למושב של המשפחה של בעלי, שם אנחנו חוגגים את פורים. התחפושות שלנו, כמובן, זוכות כל שנה".
בבניית התחפושת יש שילוב של כישרון ועבודה יסודית. "חמותי היא תופרת ומעצבת שמלות כלה וערב, ואני למדתי בשנקר עיצוב אופנה, ואנחנו עובדות על התחפושות ביחד. כל שנה אני אומרת לה 'תתכונני', וכל שנה היא אומרת לי 'אין מצב, אני לא נופלת לשיגעון שלכם, יש לי מלא עבודה'. וכל שנה היא נופלת לשיגעון שלנו, וזה יוצא מטורף".
אז איך זה קורם עור וגידים? בני הזוג מתחילים ברעיון לתחפושת עבורם ועבור הילדים, ואז הם מחפשים השראה מוחשית לביצוע. "אנחנו נכנסים ל'פינטרסט' (פלטפורמה ויזואלית להשראה ולרעיונות), בוחרים משהו שאהבנו, ועושים את זה יותר 'וואו'". אני קונה את כל הבדים, הולכת לחמותי, גוזרת אותם. היא פשוט אומנית, היא תופרת במהירות את כל הגזרות. אני מגיעה לבית כשנשאר לי לעשות הדבקות. כשהתחפשנו לקלחי תירס, הייתי צריכה להדביק 4,000 פונפונים, שדימו את גרגרי התירס. סיימתי את המלאי של הפונפונים הצהובים בכל העיר! גם העלות הייתה גבוהה במקרה הזה, קרוב ל-3,000 שקלים לשלושתינו".
בשנה אחרת הם התחפשו ל… קיפודים. "ראיתי תמונה של קיפודים, דניאל ואני הסתכלנו אחד על השני, ומייד הייתה לו תוכנית להוציא את הרעיון לפועל. דבר ראשון תפרנו מכנסיים ופוטר שהוא פותח מקדימה ומסתיר רק את הגב, קנינו הרבה מאוד ספוגים ענקיים מרובעים, עשינו שבלונה של קוצים, חתכנו את זה והדבקנו עם דבק מגע. כל שנה אנחנו קונים כמויות, ותמיד ב-2 בלילה נגמר לנו הדבק מגע, ואז אנחנו מוצאים חלופה אחרת. זה הפורים שלנו", היא מתארת את החוויה בחיוך.
את התחפושת לפורים הזה המשפחה שומרת בסוד. "ביקשתי מה-AI שיכין לי תמונה של התחפושת, ומה-AI אני אקח את זה למקום מטורף", היא מגלה. "התחפושות הן הצד האומנותי, היצירתי והמשוגע שלנו, וגם הצד הילדותי. זה משהו משפחתי שהוא רק שלנו. אנחנו לא מרוויחים מזה או משהו, אבל הכיף זה הביחד שלנו כמשפחה. זה פשוט אנחנו" היא מסכמת.
"כשהתחפשנו לתירס, הייתי צריכה להדביק 4,000 פונפונים שדימו את גרגרי התירס. סיימתי את המלאי של הפונפונים הצהובים בכל העיר! גם העלות הייתה גבוהה במקרה הזה: קרוב ל-3,000 ש"ח"
בונים תחפושת מאפס
גם אורי ודביר (רדוויק), חברים בני 25 מראש העין, משקיעים בשנים האחרונות זמן, מחשבה וכסף בתחפושת לפורים. "לפני כמה שנים דוד התחיל עם ה'שיגעון' הזה, והחלטתי שאני מצטרף לזה עד הסוף", משתף אורי. "מאז אנחנו מתחפשים תמיד ביחד, להפכים או לאותה הדמות".
למה אתם כל כך משקיעים בתחפושת?
"הלבוש וההשקעה נותנים הרגשה טובה. אנשים אוהבים להסתכל, מחייכים, נהנים ומצלמים. יש בזה גם סוג של חזון. אתה רוצה להיות משהו שהוא בלתי אפשרי, בפורים אתה יכול להתחפש לדמות ולהרגיש כמוה. רצינו להרגיש פיראט ליום אחד, אז התחפשנו כמו שצריך לפיראט".
מעבר לשמחה ולשבירת השגרה, אורי מציין היבט נוסף: "יש בזה יצירתיות. אנחנו לא רק בוחרים דמות מסוימת ומתחפשים אליה. אלא יוצרים דמות מותאמת אישית. לדוגמה אני לא מתחפש לפיראט סתם או לדמות מסוימת של פיראט מסרט, אני פיראט שאני עיצבתי -ייחודי. אנחנו לא מתחפשים למישהו, אנחנו מתחפשים למשהו. ויוצרים אותו מההתחלה. זה הרעיון".
השנה בחרו השניים להתחפש לסמוראים (לוחמים יפנים). "כל אחד יכול לקחת את המדים והאביזרים הרגילים, אבל אפשר גם לקחת את אותם המדים ולשפר אותם, לסגנן אותם אחרת, להוסיף אביזרים מעניינים יותר, לצבוע אותם בצבעים אחרים", מסביר אורי. גם כאן החברים המציאו קונספט ייחודי: "דוד יהיה סמוראי של חשיכה ואני של אור, אז הוא יהיה בצבעים שחור-כסוף ואני לבן-זהב. כל אחד מוסיף את המסיכה ואת האביזרים שלו".
מאיפה אתם משיגים את כל האביזרים?
"בדרך כלל אנחנו מזמינים מחו"ל. מה שקשה להשיג שם, אנחנו מחפשים בארץ. אנחנו משקיעים עד הסוף, עד הפרט האחרון. התחפושת של השנה הייתה מאוד יקרה, כ- 1,000 ש"ח לכל אחד. התחלנו להכין אותה חצי שנה לפני פורים".
"הלבוש וההשקעה נותנים הרגשה טובה. אנשים אוהבים להסתכל, מחייכים, נהנים ומצלמים. יש בזה גם סוג של חזון. אתה רוצה להיות משהו שהוא בלתי אפשרי, בפורים אתה יכול להתחפש לדמות ולהרגיש כמוה"
חצי יום מוקדש לאיפור
גם נופת ומשה, זוג נשוי בני 31 מראשון לציון, רואים בפורים הזדמנות ליצירה. "למדתי עיצוב אופנה בתיכון, ושם התחלתי לתפור את התחפושות", מספרת נופת. "אני מאוד אוהבת עיצוב, ותחפושות זה המקום לבטא את זה. אם ביומיום מתלבשים רגיל, בפורים סוף-סוף אפשר לעשות עיצובים מיוחדים או שונים. היצירתיות באה לידי ביטוי גם בהשקעה באיפור, כזה שיכול להסתיר את הפנים כך שלא מזהים אותך. יש משהו כיפי בלהיות דמות פתאום".
נופת זוכרת את מנהג התחפושות כחוויה כיפית עוד מהילדות. "יום ההולדת שלי הוא ממש כשבועיים לפני פורים, תמיד הייתי מבקשת מאמא שלי שתיתן לי כסף לקנות את התחפושת שרציתי כמתנת יום הולדת. אני מאוד נהנית מזה, מבחינתי זו חוויה, זה לא עול. כשזה יגיע להיות עול, זה יהיה הזמן להפסיק". בילדותה היא גם קיבלה את ההשראה לתחפושת זוגית: "כשהייתי ילדה קטנה, דודה שלי ובעלה היו מתחפשים מאוד יפה, ותמיד הבטתי בהם בהערצה. הייתה לי השראה לזוג אנשים בוגרים שמתחפשים, זו הייתה חוויה בשבילי. ההשקעה שלהם בתחפושת יצרה אצלי רצון לזה גם".
ואכן, לאחר נישואיהם, לקחו נופת ומשה את פרויקט התחפושות לרמה מורכבת יותר באמצעות תחפושות זוגיות. הם עובדים בשיתוף פעולה, כשהיא מציעה רעיון לתחפושת זוגית, לרוב מתוך סרט מצויר/אנימציה של דיסני. כל אחד בוחר דמות מהסרט, ויחד הם עובדים על הכנת התחפושות, שכוללת תפירה, הדבקה, צביעת בדים ואיפור.
בשונה מאורי ודביר, שמוסיפים לדמויות נגיעה אישית, אצל נופת ומשה המיקוד הוא ברמת הדיוק לדמות המקורית. "כבר בנובמבר, ב'בלאק פריידי' (כ-3 חודשים לפני פורים), אנחנו יודעים מה התחפושת וקונים המון אביזרים. אני מעצבת את האביזרים בהתאמה מלאה לדמויות", אומרת נופת.
כך, כשהתחפשו בני הזוג לדמויות מהסרט 'הגיבן מנוטרדאם', הוא בחר בדמות הגיבן – קווזימודו. "משה זורם, הוא אפילו מאפר את עצמו ועושה דברים יפהפיים. לדוגמה, לגיבן קניתי לו מין פלסטיק שאפשר לעצב איתו את הפנים – להגדיל את האף או לשנות את הגבות, והוא עשה עבודה מדהימה והצליח להפוך את עצמו למכוער. אין לו בעיה להתחפש לדברים קצת מכוערים. הוא רואה את זה בתור דבר יצירתי. אני אישית אוהבת להתחפש לדברים יפים וגם מוזרים אבל לא מכוערים, אני לא מסוגלת לזה נפשית", היא מודה.
נופת מצידה בחרה בדמות של אזמרלדה – הצוענייה. "זו התחפושת הכי מושקעת שלי שקניתי ממש כל חלק בנפרד. יש לה המון חלקים כי הבגדים שלה הם חצאית וחולצה, ומחוך בצבע מיוחד. הלכתי לקנות את הדברים, דייקתי בצבעים, וקניתי פאות מתאימות. בסוף זה נראה תחפושת מושלמת, כאילו היא באה מוכנה – אבל היא לא".
מה הבעיה בתחפושות שמוצעות למכירה?
"התחפושות הייעודיות הן בעייתיות, כי הבד שלהן לא מספיק אמין וטוב בעיניי. אני הולכת לנחלת בנימין וממש קונה בדים, קונה את כל התוספות, את הנעליים. יש לי גם צבעי בדים מיוחדים שקניתי כדי שהצבע יהיה בדיוק כמו בתמונה של הדמות. רוב התחפושות שלנו דורשות גם איפור פנים מיוחד, כולל פאות – ממש תחפושת מא' ועד ת'. לפעמים לוקח לי חצי יום רק לאיפור, כי אני לא מאפרת מקצועית וצריך לשים כמה שכבות כדי להגיע לגוון המדויק".
"כבר בנובמבר, ב'בלאק פריידי', כ-3 חודשים לפני פורים, אנחנו יודעים מה התחפושת וקונים המון אביזרים. אני מעצבת את האביזרים בהתאמה מלאה לדמויות מתוך הסרט"
שמלת כלה אמיתית
בשנה שעברה הם התחפשו לדמויות מתוך הסרט המצויר "חתונת הרפאים". הדמות הנשית היא כלה שנמצאת ב'ארץ המתים', ולצורך התחפושת נופת רכשה שמלת כלה אמיתית. "הכל היה צריך להיות כאילו אני מהמתים מצד אחד, ומצד שני הייתה השמלה. הזמנתי את השמלה דרך האתר 'אלי אקספרס' ממישהי שמכינה שמלות כלה בעיצוב אישי, זה עלה 300 שקלים, קניתי שני צבעים מיוחדים מחנות מסוימת בתל אביב, חיברתי אותם יחד וצבעתי איתם את החולצה שתהיה בדיוק בצבע שרציתי. עם גירים ציירתי את מה שהיה מצויר על השמלה עצמה, שתיראה כאילו היא ישנה קצת וקרועה".
השנה השניים מתחפשים לדמויות מהסרט 'צעצוע של סיפור' של דיסני. "אני מתחפשת לבו-פיפ (דמות של רועת צאן) ומשה מתחפש לוודי (קאובוי)", אומרת נופת בחיוך. "יש לנו כבר את כל התחפושות, תפרתי גם במיוחד חצאית עם הרבה שכבות טול בשביל הנפח המדויק, כמו אצל הדמות".
ומה עושים עם התחפושות אחרי פורים?
"חשוב לי מאוד לכבס אותן מייד אחרי. יש לי קופסת קרטון לכל תחפושת ותחפושת עם כלל האביזרים שלה. ניסיתי למכור אותן בעבר, אבל זה קצת קשה לי למכור במחיר זול כי השקעתי בהן המון כסף וגם המון מחשבה. בסופו של דבר, התחפושות שמורות בארון".
