הרב ארי לנדא"וְזֹאת הַתְּרוּמָה אֲשֶׁר תִּקְחוּ מֵאִתָּם זָהָב וָכֶסֶף ..וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן … וְשֵׁשׁ" (שמות פרק כה', ג')
"חוּר כַּרְפַּס וּתְכֵלֶת אָחוּז בְּחַבְלֵי בוּץ וְאַרְגָּמָן עַל גְּלִילֵי כֶסֶף וְעַמּוּדֵי שֵׁשׁ מִטּוֹת זָהָב וָכֶסֶף" (אסתר פרק א', ו')
פרשת "תרומה" מספרת לנו על תרומת בני ישראל לבניין המשכן. קשה להתעלם מהדמיון המופלא בין רשימת החומרים שנאספו לטובת בניין המשכן ובין החומרים שמהם עוצב ארמונו של אחשורוש בשושן הבירה. בבדיקה מדוקדקת יותר נראה כי ה"תכלת" נזכר בתורה ארבעים פעמים. שלושים ותשע מתוכן – בהקשרי המשכן וכליו! וגם הפעם הנוספת קשורה באופן עקיף לעולם המשכן, שהרי התכלת הנזכרת במצוות הציצית. גם "חבלי בוץ" נקשר באסוציאציות של הקורא עם עולם המקדש, (ראה דה"א ט"ו, כז; דה"ב ב', יג; ג', יד; ה', יב). ה"ארגמן" הנזכר בסמיכות אליהם, מעורר אסוציאציות מקדשיות מובהקות. כל עשרים ושבע ההופעות של ה"ארגמן" בתורה, מופיעות בהקשר מצוות עשיית המשכן!
מדרש חז"ל מקשר את משתה אחשורוש שבמגילה לבית המקדש וחורבנו. לגבי עיתוי ומטרת המשתה אומר המדרש "בשנת שלוש למלכו עשה משתה …ור' נחמיה אמר בשנת שלש לביטול מלאכת בית המקדש, כיון שגמר לביטול מלאכת בית המקדש שלש שנים עשה משתה לכל שריו ועבדיו" (אסתר רבה פ"א). וכן "וכלים מכלים שונים … הביא כליו וכלי בית המקדש ונמצאו נאים ויפין מכליו". (אסתר רבה פ"ב).
מה הקשר בין חומרי המשכן וכלי המקדש מצד אחד ומשתה אחשורוש שבמגילה?
בעל סדר עולם רבה מלמד אותנו על רצף האירועים ההיסטורי בזמן סיפור המגילה "חמשים ושתים שנה לאחר חרבן הבית, עשו ישראל במלכות כשדים ונפקדו ועלו, ג' של כורש וי"ד של אחשורוש ושתים של דריוש, ובשנת ב' לדריוש נבנה הבית" (פרק כט מהד' ליינר). היהודים שעלו עם זרובבל בעת הצהרת כורש הניחו את אבן הפינה לבית המקדש השני כבר בשנת שתיים לכורש כמסופר בספר עזרא (פ"ג, פס' ח'-י') "וּבַשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְבוֹאָם אֶל-בֵּית הָאֱלֹהִים לִירוּשָׁלַם בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי הֵחֵלּוּ זְרֻבָּבֶל בֶן-שְׁאַלְתִּיאֵל וְיֵשׁוּעַ בֶּן-יוֹצָדָק … וְיִסְּדוּ הַבּנִים אֶת-הֵיכַל ה'". אך ההתנכלות של צרי יהודה ואויביה מסביב עצרו את הבניה כפי שמתאר הכתוב בהמשך (עזרא פ"ד, פס' ד'-ו') "וַיְהִי עַם-הָאָרֶץ מְרַפִּים יְדֵי עַם-יְהוּדָה וּמְבַהֲלִים אוֹתָם לִבְנוֹת. וְסֹכְרִים עֲלֵיהֶם יוֹעֲצִים לְהָפֵר עֲצָתָם כָּל-יְמֵי כּוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס וְעַד-מַלְכוּת דָּרְיָוֶשׁ מֶלֶךְ פָּרָס. וּבְמַלְכוּת אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ בִּתְחִלַּת מַלְכוּתוֹ כָּתְבוּ שִׂטְנָה עַל-ישְׁבֵי יְהוּדָה וִירוּשָׁלָם". ארבעים אלף שבי הגולה אשר עלו לירושלים השאירו את הר הבית בשיממונו (עם אבן יסוד בלבד), מפחד הגויים המתנכלים אליהם במשך כשמונה עשרה שנה הכוללים בתוכן את ימי מלכות אחשורוש. היכן רבבות יהודי שושן היו בעת ההיא? האם הם עלו לירושלים לעזור לאחיהם המועטים כאן במלחמתם נגד אויביהם ולחדש את בניית בית המקדש? על פי מגילת אסתר אנו מבינים כי במקום לעלות לירושלים הם בילו במשתאותיו של המלך אחשורוש, כדברי המדרש באסתר רבה פ"ז ".. ובמלאת הימים האלה עשה המלך לכל העם הנמצאים בשושן הבירה וגו' ואין העם האמור כאן אלא ישראל הה"ד (דברים ל"ג) אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בה'". מסביר הרמב"ן בחידושיו למס' מגילה כי כאשר רואה אחשורוש כי רוב היהודים לא עולה לארץ ולא בונה את המקדש, הוא משוכנע כי המקדש כבר לא יבנה וגאולה כבר לא צפויה, הגיע עתה הזמן ל"חגוג" במשתה עם כלי המקדש. המרחק ממסקנות כאלו עד לתוכניתו של המן להשמיד את היהודים אינו רחוק כי הרי הם "עם מפוזר ומפורד" ללא ייעוד ומטרה. בכדי להגשים תכנית כזו, אשר ללא ספק הייתה גם חבויה במוחם של גויים רבים, היה רק מציאת התירוץ להפעלה… את זה סיפק להם מרדכי בסירובו להשתחוות להמן, וכך "נולדה" גזירת ההשמדה.
מגילת אסתר רוצה ללמד אותנו כי אם עם ישראל במקום להיאחז באדמתו ולבנות את בית מקדשו ולשלוח את נציגו הבכיר (הכהן הגדול) להיכנס לפני ולפנים ביום הכיפורים לפני מלכו של עולם, יחליט להתהולל בגלות ולהיטמע בגויים. סופו שישלח את נציגתו (אסתר) ל"חצר בית המלך הפנימית" להתחנן על עמה לפני מלך שוטה ושיכור. חשוב גם ללמוד מה גרם למהפך והציל אותנו מהגזירה, החלטתה הנועזת של אסתר "לך כנוס את כל היהודים הנמצאים בשושן וצומו עלי…". איחוד כל היהודים יחדיו לתיקון ולתשובה ולהכוונתם ל מימוש ייעודם האלוקי הוא הפתח לתהליך של ביטול הגזירות הקשות.
