מערכת שבתוןאבא אנגלברג, ראש מכון טל לשעבר
על המילים הפותחות את פרשתנו, "ואלה המשפטים" אומר רש"י – "כל מקום שנאמר אלה פסל את הראשונים. ואלה מוסיף על הראשונים. מה ראשונים מסיני, אף אלו מסיני."
נשאלת השאלה: מה מוסיף לנו רש"י? הרי דרש כזה אפשר להגיד על כל מצווה – שהיא ניתנה בסיני. עונה השפת אמת (תרל"ה) שכמעט כל המצוות המוזכרות בפרשת משפטים הם בין אדם לחברו. אחרי שקבלנו סדרת מצוות בין אדם למקום בסוף פרשת יתרו, היה ניתן לחשוב שהמצוות בפרשת משפטים מבוססות על היגיון, ולא נחוץ לקבלן מהקב"ה. האזכור ממוקם דווקא פה כדי לומר לנו שאפילו אותם משפטים המובנים על פי השכל, כוחם ותוקפם נובע מכך שה' חייב אותם. לא ההיגיון האנושי קובע אלא רצון ה'. הפסוק בדברים (א, יז) מתמצת את הרעיון באומרו: "המשפט לאלוקים הוא" – גם משפט עושים אותו בגלל שהוא ציווי ישיר מה'. וכבר ראינו מה שקורה כאשר מצוות בין אדם לחברו מופקדות בידי אדם והאדם סומך על שכלו – קרי היטלר וסטלין.
אפשר להגיד שמאותו סיבה המקום היחידי שמוזכר במפורש בתורה עצמה שהמצוות הן מסיני הוא בפרשת בהר (וידבר ה' אל משה בהר סיני לאמור – ויקרא כה,א), שמופיעה אחרי סדרה של מצוות בין אדם למקום – חוקי הכוהנים, טומאה, ונוהגי החגים – והפסוק משמש הקדמה לסדרה של מצוות בין אדם לחברו.
אלא שהנושא אינו פשוט כל כך. יש פסוק בקהלת ("עָשָׂה הָאֱלֹקִים אֶת הָאָדָם יָשָׁר"( שלכאורה משמע שכאשר הקב"ה ברא את האדם, היה טמון בחובו רגש בסיסי של מוסריות. גם הרב קוק מרמז לגישה זו (אה"ק) בדברו על "המוסר הטבעי, הנטוע בטבע הישר של האדם" ,וגם אבן עזרא (שמות כ, א) בהזכירו "מצוות…נטועות מה' בלב כל אנשי דעת.".
עצם הנכונות לחיות כפי שה' דורש מאיתנו נובעת ממוסריות אינסטינקטיבית הקיימת בנו. אחרת, גם אם אני יודע שה' רוצה שאתנהג באופן נתון, למה שאעשה כך? האם אעשה כך מתוך הכרת הטוב שהוא יצר אותי ומזין אותי? אבל הכרת הטוב בעצמה הנה ערך מוסרי. הדרישה שרגש מוסרי יקדים את קבלתנו של הקב"ה כמחוקק העליון שלנו, מתומצת בפתגם: דרך ארץ קדמה לתורה.
רש"י מחדש בפרשיות משפטים ובהר שלא מספיק שאדם חש באופן טבעי שיש דרך נכונה לחיות – הדרך המוסרית. דרוש גם שנבין שה' רוצה שנחיה ככה. כנראה, רגש בסיסי של מוסריות מקדימה את האמונה באלוקים, כמו שמתואר למעלה, אבל האמונה בהקב"ה ותורתו הופכת את המוסריות מרשות לחובה, כמו שהרמב"ם מסביר במורה נבוכים (ג, יז): והם אמרו מפורשות בכל מקום שהצדק מחויב והכרחי באשר לאל יתעלה.
נדמה שגם השפת אמת מאמין בחשיבות הרגש המוסרי הטבעי, אלא שהוא משבח את עם ישראל על כך שהקדימו "נעשה" ל"נשמע" כאשר נעשה מסמן ביצוע מפני שהוא צו אלוקי, ונשמע מסמן "השגת הטעמים". והשפת אמת ממשיך: "וזה עניין תורה שבעל פה, שבני ישראל זוכין לחדש דברים שנחצבו לפניו ברוך הוא, וזה שכתוב אשר תשים לפניהם, שיהיה בכחם להמשיך מפשטי ה". כחלק מתורה שבעל פה אנחנו מיישרים סתירות אפשריות בין ההתנהגות הנדרשת על ידי המוסר ועל ידי התורה.
השפת אמת מלמד אותנו פרק בחינוך. מתחילים להרגיל את הילד לקיים את המצוות. אבל מיד לאחר שהוא מתרגל לקיים אותן, חשוב להסביר ולהטעים אותן מפני ש"הטעמים יותר פנימיים מגוף המצוות, וזהו שכתוב מגיד דבריו (ליעקב) מקודם ואחר כך (חוקיו) ומשפטיו לישראל."
ואולי בגלל השילוב של ציווי ומוסר בחר רש"י להדביק את אמרתו למצוות עבד עברי. מצד אחד הוא מדגיש את המצווה ההגיונית של ואהבת לרעך כמוך, שהרי כל הקונה עבד לעצמו כאילו קונה אדון לעצמו, כי העבד זוכה לקדימות בלחם, יין ושנה מאידך גיסה, העבד נמכר לעבדות מפני שהוא גנב בחשאי, זאת אומרת, הוא פחד יותר מבני אדם מאשר מהקב"ה, והתעלם מן העיקרון הגדול ביהדות של "שיוויתי ה' לנגדי תמיד." מעבידים אותו תחת בעלים שתמיד מסתכל מעבר לכתפו כדי שהעבד יתרגל לכך שהוא תמיד נמצא בנוכחות ותחת השגחתו של הקב"ה.
(משפטים תשעד)
