הרב ד"ר צחי הרשקוביץ (אונ' בר אילן)מדי שנה, בג' אלול, אנו מציינים את יום פטירתו של הכהן הגדול מאחיו, מרן הרב אברהם יצחק הכהן קוק. גדולתו של הרב בכל תחום (קבלה והלכה, השקפה והנהגה צבורית) היתה כה גדולה, עד כי קשה מאוד לתארה במלים. וכמו שכתב בנו הגדול, הרצי"ה, בפתח החוברת שהוציא לאור במלאת שנה לפטירתו (נפש הראי"ה):
"השורות דלהלן אינן באות לספר שבחים של אאמו"ר (הראי"ה, כמובן) מרן הרב זצ"ל. לא הייתי מרהיב עוז לכך. מי ימלל ומי ישמיע?!".
לפיכך, ולכבוד פתיחת שנת הלימודים, הממשמשת ובאה, ראיתי לנכון להביא את דברי הראי"ה עצמם, לקיים בו "דבריהם הם זכרונם". הדברים לקוחים מאגרת ששלח הראי"ה לאסיפה הגדולה של "אגודת ישראל", אייר תרע"ב (1912 למניינם). באגרת מעביר הרב ביקורת מחוכמת, על ההתנהלות הצבורית של המפלגה, ומשבח אותה על נקיטת קו שיווקי מסויים, מתוך ציפיה שהוא יתממש גם במציאות (אגרות הראי"ה, כרך ב אגרת תכז):
"נכבד מאוד הוא דבר הקריאה להתעודדות האומה בכללה. הפתגם "כלל ישראל", ההולך ונכפל במכתבם הקדוש, אות הוא שגדולי הדור, גאוני התורה וצדיקי הזמן, עומדים הם על הבסיס של אחדות האומה כולה. ובזה אנו רואים יד ד' לטובה על עמו, שאחרי אשר עברו ימים רבים של התגדרויות מיוחדות, למפלגות ואגודות, שכל אחת דאגה רק לבצרונה, באים ימים של התעוררות לאחדות כללית, המאספת על דגלה את כל האומה כולה. ימים רבים ישבתי משמים, מתוך הצער הגדול שפצע את לבבי יום יום, מאשר שמעתי את הד קולם של שלמי אמוני ישראל בתקופתנו האחרונה, שהוא יוצא בצביון הראוי לצאת מתוך חצוצרה קטנה של מפלגה פרטית אחת, מה שלא היה זה מימי עולם. וב"ה שהרבה הוקל מכאובי על ידי הד קול קדשם, ההולך בעוז, שאיננו מדבר בשם ולשם מפלגה וכתה מיוחדת, כי אם לדרישת הטוב של כללות האומה, לכל רוחבה, עומקה והיקפה של מובן המילה…".
בהמשך מבהיר הראי"ה שכוונתו, בין השאר, על ההתפלגות החמורה במוסדות החינוך, שכל מפלגה וכת מאמצת לעצמה קו קיצוני ובלתי מתפשר, ובכך מונעת כל יכולת לשתף פעולה עם חלקיה האחרים של האומה, כמו גם שמה לנגד עיניה רק את צרכיה האישיים, ומתעלמת מצרכי הציבור כולו:
"וכיון שאנו עומדים על בסיס נאמן זה, הרי דאגתנו למטרת פעולותינו הולכת היא ומקפת את כל ענייני האומה לכל פלגותיה. כעת כבר אי אפשר לנו לומר שיש איזה ענין הנעשה בכל מרחבי האומה שאנו בני חורין מלשום עליו לב, ושאנו רשאים להתייחס אליו בשוויון נפש, מבלי להשתדל בהטבתו כמה שיעלה בידינו, הרבה או גם מעט".
ב"ה, גם שבעים ושתיים שנה אחרי פטירתו, מהדהדים דברי קדשו של מרן הראי"ה לנגד עינינו, וקוראים לנו לפעולות אמיצות, לטובת עידוד וזירוז מפעלי הגאולה, ואיחוי הקהילות השונות בעם ישראל. ראוי שנמשיך כולנו, ובוודאי כל אלה המבקשים להתגדר בתואר תלמידי הראי"ה וממשיכי דרכו, לדבוק בדרך האחדות ואהבת ישראל, ובדרך של היענות למפעלים כלל-ישראליים, ולא רק בדרך של ניצול כוחנו לטובת קידום צרכינו הפרטיים. בקליטת עלייה, באהבת ישראל ובקבלתם של כל היהודים כשווים ובני זכויות, בהיפתחות לבעיות ולמצוקות של החברה הישראלית כולה – בהם נעוץ סוד הגאולה. בל נהיה ח"ו מאלה שמדברים גבוהה גבוהה, וכנסת ישראל וכלל ישראל בפיהם, אך ליבם ומעשיהם מורים את ההיפך מאמירות אלה, והן אינן אלא כסות עינים והצטדקות ריקה מכל תוכן.
לקראת ימי הרחמים והסליחות נדרשים תיקוני גאולה גדולים מכל אחד ואחד מאתנו, כפרטים וכציבור, ולוואי שנתעלה בענין אחדות ישראל, שבה תלוי הדין, כמאמר חז"ל (ספרי במדבר פיסקא מב):
"ר' אלעזר הקפר אומר: גדול השלום, שאין חותם כל הברכות אלא שלום, שנאמר 'יברכך ה' וישמרך, יאר ה' פניו אליך ויחונך' ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום'.
ר' אלעזר בנו של ר' אלעזר הקפר אומר: גדול השלום, שאפילו ישראל עובדין עבודה זרה ושלום ביניהם – כביכול אמר המקום אין השטן נוגע בהם, שנאמר 'חבור עצבים אפרים הנח לו' (הושע ד,יז). אבל משנחלקו מה נאמר בהם? 'חלק לבם עתה יאשמו' (שם)".
(שופטים תשסז)
