כל המאמרים במדור בא

לחנו המוכר של הפסוק מספר תהילים: "לֵב טָהוֹר בְּרָא לִי אֱ-לֹהִים וְרוּחַ נָכוֹן חַדֵּשׁ בְּקִרְבִּי", הזדמזם באזניי, כאשר קראתי את הפרשה. סבורני כי לא במקרה

אחד הדברים המאפיינים משא ומתן הוא שבמהלכו בני אדם נוטים להגמיש את תנאיהם, לשנות את דרישותיהם, ולהציע פתרונות חדשים על מנת להגיע לסיום מוצלח. לא

כיצד מקדישה התורה כל הרבה פסוקים לתיאור המאבק בפרעה ובעבדיו? המכות מפורטות ברמה מעוררת תמיהה, בהשוואה, לדוגמא, למספר הפסוקים שהוקדשו לבריאת העולם. זאת ועוד, במה

אחת מדרכי התמודדותו של פרעה עם מכות מצרים, היא באמצעות ההבטחה למשה, שחוזרת על עצמה במהלך המכות, שאם תוסר המכה, בני ישראל ייצאו לחירות. כך

בשנת תשל"ב-1972 נדרש בית המשפט העליון בישראל לדון בהחלטה על הפקעת מקרקעין של קבוצה נוצרית-גרמנית בזיכרון יעקב שאנשיה נחשדו במיסיונריות. בית המשפט קיבל את עתירתה

שתי מטרות להגעתו של משה אל פרעה, על פי בקשת הקב"ה. המטרה האחת היא לצורך הדרישה מפרעה לשלח את בני ישראל לחופשי- "וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן

מכת החושך שבפרשתנו שונה משאר המכות. אין בה פגיעה בגוף, ברכוש או בתשתיות של מצרים. היא מנעה מהמצרים את האפשרות לתפקד ולנוע בחופשיות במשך שלושה