וּלְמַעַן תְּסַפֵּר

שתי מטרות להגעתו של משה אל פרעה, על פי בקשת הקב"ה.
המטרה האחת היא לצורך הדרישה מפרעה לשלח את בני ישראל לחופשי- "וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶל פַּרְעֹה וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו כֹּה אָמַר ה' אֱלֹוקי הָעִבְרִים עַד מָתַי מֵאַנְתָּ לֵעָנֹת מִפָּנָי שַׁלַּח עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי".
זו מטרה ברורה עכשווית ומיידית – לשלח את העם לחופשי, אולם זו לא המטרה היחידה. אל המטרה הזו נלווית גם מטרה חינוכית רוחנית לדורות עולם- מטרת הסיפור: "וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם וְאֶת אֹתֹתַי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בָם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה'".
יש רגעים בהיסטוריה שיש להם משמעות בזמן אמת, בעת התרחשותם, ובמקביל יש להם חשיבות היסטורית מכוננת ומשמעותית, ולכן יש לתעד אותם ולספר אותם בצורה הנכונה, כדי שהסיפור יימשך ויהיה נוכח בזהותם של הפרט ושל האומה גם בדורות הבאים.
לפני מספר שנים, שמעתי ברדיו ראיון עם אדם מבוגר, אחד מראשי מפ"ם וממייסדי הקיבוצים והתנועה הקיבוצית. המראיין שאל אותו מדוע בסופו של דבר המפעל הקיבוצי לא הצליח להמשיך גם לדורות הבאים? מדוע מרבית הקיבוצים עברו בעצם תהליכי הפרטה כאלו ואחרים, ומדוע הדורות הצעירים של בני הקיבוצניקים המייסדים, לא המשיכו את מפעל אבותיהם, לא חזרו לקיבוץ, ובסך הכל לא המשיכו את אורח החיים הקיבוצי?
תשובת המרואיין הייתה קצרה ונוקבת, וכך הוא אמר: 'לא הצלחנו להמשיך את המפעל הקיבוצי, כי חשבנו שהסיפור הוא מובן מאליו'.
במילים שלנו- מייסדי התנועה הקיבוצית לא סיפרו את הסיפור כפי שהיה צריך. מילות הפסוק 'וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ' לא היו נר לרגליהם, ודאי לא בעוצמה מספקת. הם חשבו שדי ברוח הדברים, באווירה, בכיוון הכללי, ולא טרחו לחזור ולספר את הסיפור פעם אחר פעם במלוא הכוח, ולכן התוצאה היא שגם רעיון גדול כמו הקיבוץ וכל מה שנלווה אליו, לא מחזיק מעמד יותר מכך וכך שנים, אם לא מספרים את הסיפור בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ.
העם היהודי הוא אלוף העולם הסיפורים. כל הפטנט של ליל הסדר בנוי על זה שיושבים ביחד ומספרים את הסיפור.
סביב שולחן השבת מספרים סיפורים, סביב נרות חנוכה מספרים סיפורים, וסביב תחפושות הפורים מספרים סיפורים.
כוחנו בסיפורנו.
גם הקריאה בתורה כל שבת היא דרך לספר את הסיפור. שבוע אחרי שבוע, שנה אחרי שנה, כך במשך אלפי שנים. כך עם משמר מורשת, ומחייה את הסיפור.
לפני שמשה רבנו ניגש אל פרעה למפגש ההיסטורי, אומר לו הקב"ה כך: הפגישה הזו חשובה מאין כמוה. עתיד העם היהודי תלוי בתוצאותיה. אך במקביל לפגישה עצמה תזכור לתעד ולשמר כל פרט ממנה, כדי שיהודי כל הדורות מעתה והלאה ילמדו את הסיפור , ויידעו בדיוק מה קרה כאן: " אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם וְאֶת אֹתֹתַי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בָם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה'".
רבי נחמן מברסלב הרבה בלספר סיפורים. הוא נהג לומר- העולם חושב שמספרים סיפורים כדי להרדים, כגון סיפור לילד לפני השינה, ואני מספר את הסיפור כדי לעורר.
העם היהודי הוא עם הספר והסיפור. העובדה שהעם היהודי ממשיך לספר את הסיפור הזה כבר אלפי שנים, היא העדות והראייה שהשיטה הזו של 'וּלְמַעַן תְּסַפֵּר' עובדת ומצליחה, ובגדול.
(בא תשפ)