כל המאמרים במדור פרשה ומדרש

המדרש הקובע: "קרח שפיקח היה מה ראה לשטות זו"? מניח שקרח פיקח היה. והשאלה היא, מנין למדרש מידע על טיבו של קורח, שהרי התורה הקדישה

שתי הפרשיות שלפנינו, תרומה ותצווה, שייכות לסדר קודשים. אמנם, אין בהן דיון על אופן ההקרבה, מקום המקדש, הכהונה וכל הנלווה לסדר קודשים. אולם, עניינן ביצירת

ימיו האחרונים של יעקב אבינו מנוצלים לפרידה מן העולם. הפרשיות נחלקות בין הפרידה מהשבטים כולם ובין הפרידה האישית מיוסף ומשפחתו שבה נתמקד. מבנה הפסוקים תמוה,

פעם אחר פעם מוצאים את עצמם בני יעקב נחשדים במעשים שלא ייעשו. בראשונה יוסף טופל עליהם אשמת ריגול באומרו להם "מרגלים אתם לראות את ערות

תמונתו של יעקב שנותר לבדו בלילה שלאחר המעבר בנחל יבוק, מעוררת את חז"ל לשאול מדוע עשה כך. על מה ולמה הוא מסתובב בגפו בחוץ, בשעות

פרשות תולדות ו-ויצא מתעדות שקרים מרובים ותככים הכרוכים בהם. החל מהזדהותו של יעקב כעשיו ונטילת הברכות שלו מידי יצחק, דרך רמאותו של לבן בהחלפת לאה

השוני שבין שני האחים יעקב ועשיו ניכר עוד בטרם נולדו. הביטוי הראשון לכך מתגלה תיכף בצאתם לאוויר העולם, ההבדל במראה חיצוני: הראשון הוא אדמוני כולו

ומן הידוע כי כל הפרשיות שבתורה כמו שהן מסודרות וסמוכות זו לזו יש טעם גדול לסמיכתן כי לא לחנם נסמכו, אבל מתוך סמיכות פרשיות יתבאר

הפרשה מספקת לנו הצצה נדירה אל הפער שבין תחושת האדם ביחס לעצמו, אישיותו וניקיון כפיו לבין נקודת המבט האלוקית האובייקטיבית, החדה והמדויקת, לגביו. המקרה הבולט

שוויונאי הדוגל בשוויון מטאפיזי, יוצא מן ההנחה שכל בני האדם שווים. אבל שואל: שווים במה? מהי האנושיות? מהי אותה תכונה המשותפת לכל בני האדם באשר