פכים קטנים

תמונתו של יעקב שנותר לבדו בלילה שלאחר המעבר בנחל יבוק, מעוררת את חז"ל לשאול מדוע עשה כך. על מה ולמה הוא מסתובב בגפו בחוץ, בשעות העלטה. הגמרא בחולין מתארת: "ויוותר יעקב לבדו (בראשית לב, כח)- אמר רבי אלעזר: שנשתייר על פכין קטנים" (חולין, צא, א). יעקב אבינו מתעכב בשל כמה כלי חרס. כמה כלים פשוטים הנצרכים לשימוש יומיומי, אולי להדלקת הנר. אולי לצורך אחר, אולי הם נושאים עמם מזכרת נעימה?
הצעת ר' אלעזר לתלות את שוטטותו של יעקב בליקוט כלים חסרי ערך מתמיהה מאד לנוכח המצב בו נמצא יעקב. רוב האנשים כשהם נמצאים במעבר דירה משתדלים להיפטר מכלים שתופסים נפח אך הם חסרי ערך. יעקב, לדברי ר' אלעזר, עסוק בליקוט החפצים הפחות משמעותיים שרכש ובהעמסתם. מעשה תמוה. בפשטות, ניתן היה להציע שיעקב מצוי בחרדה קיומית לקראת המפגש עם עשיו. מוטלת עליו אחריות על נפשות משפחה שלימה. הוא טרוד בעסקי המעבר והשינוי בחיים גם בהיבטים רוחניים. היה סביר יותר לומר שהליכתו בלילה – מובנת, נדודי שינה תקפוהו בשל הדאגה לעתיד. אולי אפשר היה לומר שכוונת המדרש היא לומר שנדודי השינה והמחשבות מתבטאים בעיסוק ב"פיצ'עפקעס". בחיפוש אחר 'תעסוקה' מיותרת שתסייע לפירוק המתח הגדול.
אבל הגמרא אינה מותירה את המניע לחזרת יעקב על פכים קטנים פתוח, והיא מסבירה את המעשה בפירוש: "מכאן לצדיקים שחביב עליהם ממונם יותר מגופם וכל כך למה – לפי שאין פושטין ידיהן בגזל". מה שחז"ל ביקשו להדגיש הוא, שלא הנחיצות של הכלים או הקישור הנפשי אליהם עמדו למול עיני יעקב, אלא דווקא ערכם הממוני, גם אם הוא זעיר. יעקב מתעכב כי צר לו על כל פרוטה.
חז"ל מוסיפים שאת ערכו של הכסף מבין לעומקו רק מי שעמל להשיגו. יעקב באמת את עושרו רכש בעבודת כפים ממושכת. ובאמצעות תוכנית פעולה לא מפנקת יעקב אוסף פרוטה לפרוטה, ומתקדם. הוא גם נדרש לכלכל מעשיו תוך שהוא מפרנס משפחה מתרחבת ומתאמץ לספק צרכים גדלים והולכים. אולם, המדרש בוודאי הכיר את כל האפשרויות הפרשניות האלטרנטיביות, ובחר בהצעה הגורסת התעסקות מודעת בזוטות.
ועדיין, עניין הזוטות הללו ומשמעותן ליעקב – מצריך ביאור. יש מחכמי הדורות הבאים שניסו לבארו – להלן דברי שלשה מהם:
לפי הר"ן בדרשותיו, מי שפוגש את יעקב המתעכב באיסוף פכים ופחיות סבור לרגע שהוא עסוק, ככל האדם, בשמירה על ממונו. אבל, נקודת המבט הזו נובעת מהתבוננות ברובד החיצוני של המעשה, "ואוי להם לבריות רואות ואינן יודעות מה רואות כי אינם רואים רק את חיצוניות הדברים לא פנימיותם" (דרשות הר"ן, דרוש שישי). לדבריו, למעשהו של יעקב יש פשר רעיוני רוחני. יעקב אבינו הוא הראשון מן האבות שידע לשלב תורה עם חיי מעשה. והוא עסק בשאלות הקטנות ביותר של חיי המעשה, מתוך הודאה לה' על כל מה שנתן לו. הטענת כל כלי פשוט בחשיבות של חינו של הקב"ה היא שגרמה ליעקב להסתובב בלילה האפל, ולא לזלזל במתנת ה'. יעקב אוסף את הפתקים הקטנים שהקב"ה שלח לו בעבודתו את הארת הפנים, שלעיתים יש לה לבוש פשוט, פך קטן.
המשך חכמה (- מאיר שמחה הכהן מדווינסק) סובר שלא רק ההגנה על הרכוש גרמה ליעקב לחזור ולדאוג לפכים הקטנים שנשארו מאחור, אלא העובדה שבוודאי יעקב השאיל לאחרים מכליו. אולם, כלים אלו, העשויים מחרס, אי אפשר להשאיל אותם, כיוון שאין להם תקנה כשהם נטמאים. לכן, היו אלה כלים המיוחדים לשימוש המשפחתי והאישי, כאלה שאין מפקירים (משך חכמה, שם).
הסברו של המשך חכמה יוצר חיבור בין העיסוק הממוני גרידא לעיסוק הרוחני. יעקב מחפש אחר הזכויות הקטנות שלו. כל קפידא וחומרא עשויות להביא מרגוע לנפשו. למתן מעט את חששותיו ולקרוא דרור לרצונו כי במאבק בינו לבין עשיו ינצח הטוב את הרע, הצדיק את הרשע, העוסק בתורה את הזד והטהור את הטמא.
ר' צדוק הכהן מלובלין סבור שהחשבת הכלים הזעירים הללו, שימת הלב לדברים שאדם רגיל להזניחם הוא משל לפשוטי העם. אלה שאיש לא שת ליבו אליהם. יעקב אבינו מקבץ את אותם נדחי ישראל לא משום חמלתו עליהם, אלא משום שהוא מכיר בערכם. פשוטי העם פעמים רבות הם נפשות טהורות המתהלכות עם ה' בתמימות. הם מתפללים שלוש תפילות גם אם אינם מבינים כל מילה ולא למדו את מסכת ברכות למן הסוגיה ועד ההלכה. הם שומרים שבת גם אם אינם יודעים כל פרט הלכתי ודיון פלפולי בשאלת בישול על גבי פלטה חשמלית או האפשרויות ההלכתיות לקילוף ירקות בשבת. בתמימותם זו הם משמרים ערך רוחני שאינו קיים אצל הצדיקים המפולפלים והידענים. אצל אלו התחכום מכהה את האהבה הפשוטה והטהורה, את האינטואיציה הבריאה. דבריו של ר' צדוק, משתלבים בדברי המשך חכמה. הפכים הקטנים שיעקב מחזר אחריהם, אינם בעלי חשיבות חיצונית, להיפך. אך ערכם נובע מייחודיותם. אצל המשך חכמה בחיים הפרטיים של יעקב ובדברי ר' צדוק, בעיניו של ישראל.
אחד מאותם פכים קטנים יתגלה לימים בבית המקדש בתקופת החשמונאים. פך קטן חתום בחותמו של כהן גדול, טהור וזך. (ר' צדוק הכהן מלובלין, ליקוטי מאמרים עמ' קצג).

(וישלח תשע"ה)