אפליות

שוויונאי הדוגל בשוויון מטאפיזי, יוצא מן ההנחה שכל בני האדם שווים. אבל שואל: שווים במה? מהי האנושיות? מהי אותה תכונה המשותפת לכל בני האדם באשר הם, ובגללה אנו אומרים שהם שווים זה לזה מצד אחד ושונים מכל שאר היצורים עלי אדמות מצד אחר? מהי תכונה מיוחדת זו האמורה לבטא את מהות האדם?
אבל הפילוסוף המטאפיזי מתקשה לגלות את התכונה הזאת. עד מהרה מתברר לו שאינו מוצא שום תכונה המשותפת לכל בני האדם ובד בבד מייחדת אותם משאר היצורים… (א' וינריב, על שיויון ואי שיויון: מבט פילוסופי, עמ' 10).
המדרש בפרשת וישב מעביר ביקורת על יעקב שהבליט את יחסו האוהד כלפי יוסף, ואת העדפתו על פני אחיו:
"ועשה לו כתנת פסים"- ריש לקיש בשם ר' אלעזר בן עזריה אמר: צריך אדם שלא לשנות בין בניו שעל ידי כתנת פסים שעשה אבינו יעקב ליוסף: 'וישנאו אותו' וגו'" (בראשית רבה וישב, פר' פד).
המדרש מאשים את יעקב שבמעשיו המפלים גרם לשנאה בין האחים ומסיק מסקנות בתחום הדרכת הורים: אין להפלות בין בני המשפחה. יחס לא שוויוני גורר תחושות של קנאה, קיפוח וכעס.
מי מאתנו לא התאמץ לתת לילדיו תחושה שכולם אהובים עליו, נמנע ממעשים שיתפרשו כהעדפה, וטרח ווידא שהתנאים בין הילדים יושוו? והנה יעקב מרשה לעצמו להבליט את העדפותיו ולתת להן ביטוי חיצוני ניכר לעין וללא התנצלות. החתירה האנושית (המודרנית…) לשוויון בין בני האדם, מדגישה מקל וחומר את ערך השוויון בבית ובמשפחה- המקום שבו אמור כל אדם לזכות לביטחון ולהכרה בערכו.
מברכת יעקב לבניו בסוף הפרשה ניכר שהיחס הלא שוויוני לאחים מכוון. ליעקב יש אמירה עקרונית וערכית בנושא השבטיות והשוני. במהלך הברכות יעקב חוזר על כל מה שנחשב בעיני המדרש לטעות: הוא אינו נרתע מלהעדיף שוב את יוסף ומעניק לשני בניו מעמד כבניו שלו, ובברכת יוסף הוא מפרש: "נתתי לך שכם אחד על אחיך…". יעקב מוסיף ומברך את יוסף בברכת ההנהגה: "תהיינה לראש יוסף ולקדקד נזיר אחיו".
למעשה, עוסקות הברכות כולן בשוני שבין האחים ויש בהן סיבה להשוואות לא בריאות. אם יעקב לא למד את הלקח מהשנאה שנוצרה בין האחים, לא השכיל להבין עד כמה האפליה בין האחים היתה בעוכריו וגם אינו מכיר במחיר העצום אותו שילם על מעשיו, אין זאת אלא שיש לומר שמדובר בתפיסת עולם ולא בהכרח בטעות.
מבט בברכות הניתנות לאחים ערב פטירתו של יעקב, מצדיק במידה מסוימת את דרכו. מן הברכות משתקפת התמונה הברורה: האחים שונים אלו מאלו בתכונותיהם, באופיים, בכישוריהם, בהשקפת עולמם ובנטיית לבם. אך טבעי ומתבקש שהאחים יקבלו יחס שונה מאביהם. שוויון יכול להתרחש רק בין שווים, אך בין שונים השוויון הוא מיטת סדום המקצרת רגליהם של הגבוהים ומותחת רגלי הנמוכים. השוואה בין אחים נובעת מזה שמסתכלים על אורך המיטה במקום על רגליהם של בני האדם. היא נובעת מזה שאין רואים אותם כפי שהם לעצמם, אלא כרכיב בתוך קבוצה. האפליה וההבחנה הן ביטוי לראיית הבן כאדם.
לפי שופנהאאואר, הרופא רואה באדם את חולשתו, המשפטן את רשעותו והתיאולוג את טיפשותו. הרפואה מזהה את החולשה מפני שזה תפקידה- לאבחן ולרפא חולשות. המשפט מזהה את הרשעות מפני שהוא מודע לשאלות מוסריות וחוקיות ולחובתו להעניש ולתמוך, ואילו התיאולוגיה מדגישה את קטנות האדם ובכך מנמיכה את קומתו.
מהו תפקיד ההורים? בניגוד למקובל היום, יעקב אינו סבור שעל ההורים לראות בילדם רק את הצד החיובי. על ההורה להכיר את ילדיו ולדעת לגבי כל אחד ואחד למה הוא זקוק, מה נכון עבורו, מהם איכויותיו ויכולותיו, ורק בהתאם לכל אלו יוכל להצמיח אותו למקום מדויק עבורו. ההורה רואה את המכלול. במקום שבו יבקשו אחרים לראות את האדם מנקודת מבטם, מחפש ההורה הטוב לפענח את דרכי הטיפול והגדילה הנכונים לילדו בהתאם למה שהוא באמת. (ויחי תשע"ח)