כל המאמרים במדור עיונים בפרשה

אחת התכונות החשובות לכל מחנך או מנהיג היא הסבלנות. הקב"ה דרש ממשה רבנו כי יתנהל עם עם ישראל "כאשר ישא האומן את היונק" [במדבר יא

ההספד הוא אמירה שכלית והבכי הוא התפרצות רגשית. בהספד אנו מתארים את דמות ואישיות הנפטר, תיאור המבוסס על עובדות הקיימות במציאות, שהרי אם המספיד גולש מהעובדות ואומר בהספדו

בהלכות דעות [פ"א ה"א] כותב הרמב"ם: "דרך ברייתו של אדם להיות נמשך בדעותיו ובמעשיו אחר רעיו וחבריו ונוהג כמנהג אנשי מדינתו, לפיכך צריך אדם להתחבר לצדיקים

"בשעה שברא הקב"ה את אדם הראשון, נטלו והחזירו על כל אילני גן עדן ואמר לו: ראה מעשי כמה נאים ומשובחים הן, וכל מה שבראתי בשבילך

הרמב"ן בפתיחתו לספר שמות מכנה ספר זה כ"ספר הגלות הראשון והגאולה ממנו". האם גאולת מצרים היתה אירוע חד-פעמי לשעתו, שלגבינו אינה יותר מאשר זיכרון היסטורי

"עיר הנידחת" היא מצווה הדורשת מן האדם אכזריות מופלגת כדי לקיים אותה, ככתוב: "הכה תכה את יושבי העיר ההיא לפי חרב . . . ושרפת

ישנם שני סוגי התנהגויות של האדם, האחת התנהגות מ"יראה" והשנייה התנהגות מ"אהבה". התנהגות מיראה היא התנהגות של חשבון כדאיות, של רווח והפסד, ואילו התנהגות מאהבה היא כהגדרתו של הרמב"ם:

אין לך פרשה העוסקת ב'ארון הספרים היהודי' כמו פרשתנו, ובמיוחד בצירוף הזה של הספר והארון, כמו הכתוב: "ויכתוב משה את התורה הזאת ויתנה אל הכוהנים

משה רבנו פונה לעם: "וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה ה' אֱ-לֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם -לְיִרְאָה אֶת-ה' אֱ-לֹהֶיךָ לָלֶכֶת בְּכָל-דְּרָכָיו וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ וְלַעֲבֹד אֶת-ה' אֱ-לֹהֶיךָ בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשֶׁךָ  לִשְׁמֹר אֶת-מִצְוֹת

לאחרונה נשמעו במחננו קולות של התבדלות מהחלקים הרעים שבאומה. הקולות הללו אינם חדשים. כבר רבותינו הראי"ה קוק ובנו הרצי"ה בזמנם התייחסו לטיעון הזה – הראי"ה בספרו "אורות"