הרב יעקב הלוי פילבר (מייסד הישיבה לצעירים -ישל"צ וביה"ס נעם)בהלכות דעות [פ"א ה"א] כותב הרמב"ם: "דרך ברייתו של אדם להיות נמשך בדעותיו ובמעשיו אחר רעיו וחבריו ונוהג כמנהג אנשי מדינתו, לפיכך צריך אדם להתחבר לצדיקים ולשב אצל החכמים תמיד כדי שילמוד ממעשיהם ויתרחק מן הרשעים ההולכים בחושך כדי שלא ילמד ממעשיהם". כשנפטר הרן, אבי לוט מן העולם, לקח אברהם את לוט בן אחיו לביתו וכך זכה לוט לגדול בבית של חסד ואמונה. אווירת הבית השפיעה על לוט כפי שאנו רואים זאת בנכונות שלו להכניס אורחים בסדום במסירות נפש תוך סיכון עצמי. לוט למד מאברהם את ה"עשה טוב" של הכנסת אורחים אך קרבתו זו לא השפיעה עליו על ה"סור מרע", עד שבכל מקום בו הזדמן לו רווח כספי גם שלא ביושר, היה צריך להיאבק עם יצריו ועל פי רוב הם שלטו עליו. כך היה כשאברהם אמר על שרה במצרים שהיא אחותו, התלבט לוט בין נאמנותו לאברהם לבין זכייה כספית נאותה אם יגלה למצרים את האמת על דודתו, וכאן הוא התגבר על יצרו וחס על אברהם, ובמידה זו מדד לו הקב"ה וחס עליו בהפיכת סדום [עיין רש"י בראשית יט כט], שנאמר: "ויזכור אלקים את אברהם וישלח את לוט מתוך ההפיכה". אבל לא כך נהג לוט במריבה שפרצה בין רועיו לרועי אברהם, כאן תאוות הממון השתלטה על לוט ובעזרת רועיו הרשעים היה מרעה את בהמותיו בשדות אחרים, וכאן לא הועילו מחאות רועי אברהם שהם גזלנים, אלא הם הצדיקו את מעשיהם בטענות מתחסדות [עיין רש"י יג ז].
ולכן, כאשר אבינו אברהם מציע ללוט להיפרד, השאיר אברהם ללוט את הבחירה להיות הבוחר ראשון את המקום שאליו יילך. וכאן לוט אינו מפעיל את שיקול הדעת לבחור את המקום הראוי ביותר, אלא "וירא את כל ככר הירדן כי כלה משקה… כגן ה' כארץ מצרים". השפע הכלכלי סנוור את עיניו שלא לראות את הסכנה הרוחנית האורבת לו בבואו לגור בשכנות עם סדום, שאנשיה רעים וחטאים. הפרידה הגאוגרפית הזו הייתה הרת אסון ללוט וצאצאיו, היא הביאה לבסוף ל"הפרדה גמורה מאברהם, ככתוב: 'לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ה'" [תנחומא וישב ו].
מה שלא ראה לוט בסדום ראו חז"ל בניסוח התמציתי של הכתוב: "ואנשי סדום רעים וחטאים לה' מאד" – לפי הרד"ק "רעים וחטאים" הם דבר אחד: שהיו רעים מפני שהיו חטאים לה' מאד, "כי עברו על מצוותיו שציווה לאדם ולנח והם שבע מצוות". לפי הראב"ע נאמרו כאן שני דברים: רעים לבני אדם וחטאים לה'. ואילו לרש"י נאמרו כאן שלושה דברים: רעים בגופם, חטאים בממונם, לה' מאד שיודעים ריבונם ומתכונים למרוד בו. והתוספתא [סנהדרין פי"ג] מוסיפה כאן דברים הרבה: רעים וחטאים בעולם הזה, לה' מאד בעולם הבא, רעים – איש על חברו, וחטאים – בגלוי עריות, לה' – בעבודה זרה, מאד – בשפיכות דמים".
חטאי סדום היו מנת חלקה של כלל החברה האנושית באותה תקופה. מדוע מכל האחרים נענשו דווקא אנשי סדום? מפני שבסדום הייתה הרִשְעה ממוסדת ומגובָּה במערכת המשפטית: "הקימו עליהם שופטים שופטי שקר וכל אורח וגר שהיה נכנס לסדום היו עושקים בדינם המעוות" [פרקי דר"א כה]. הרמב"ן מביא טעם נוסף להקפדה על סדום יותר מאחרים: "משפט סדום היה למעלת ארץ ישראל כי היא מכלל נחלת ה' ואינה סובלת אנשי תועבות… כי היה באומות רעים וחטאים מאד ולא עשה בה ככה, אבל למעלת הארץ הזאת היה הכל כי שם היכל ה'".
(לך לך תש"פ)
