הרב יעקב הלוי פילבר (מייסד הישיבה לצעירים -ישל"צ וביה"ס נעם)לאחרונה נשמעו במחננו קולות של התבדלות מהחלקים הרעים שבאומה. הקולות הללו אינם חדשים. כבר רבותינו הראי"ה קוק ובנו הרצי"ה בזמנם התייחסו לטיעון הזה – הראי"ה בספרו "אורות" [עמ' עג] כותב על מחלוקת הדעות הקיימת בעם ישראל, כיצד להתנהל עם אותם החלקים בעם ישראל שהם פורקי עול ומתכחשים לכל קודש בישראל, האם "הכשרים שבעם שהם נושאי דגל שם ה'" לא יהיה כל קשר עמהם ויש להיפרד מהם, או "שכח השלום הכללי של האומה" הוא שצריך להכריע את הכל, ומפניו יש לדחות כל מחשבה של פירוד? הראי"ה כמובן פוסל את מחשבת הפירוד ובדבריו שם הוא מדמה את הוויכוח הזה לאותן שתי הזונות שבאו אל שלמה, שהאחת אומרת: "גם לי וגם לך לא יהיה – גזורו!" ולעומתה מתייצבת אם האמת, האומרת: "תנו לה את הילוד החי, והמת לא תמיתוהו", ורוח הקודש צווחת: "תנו לה את הילוד החי, היא אמו!". ומסיים שם הראי"ה: אין קץ לרעות הגשמיות והרוחניות של התפרדות האומה לחלקים, וגם אם הניסיון לנתח באכזריות את האומה הוא בלתי אפשרי ו"היה לא יהיה", עצם המחשבה על כך היא פסולה והיא ממש מחשבה של עבודה זרה כללית, כי הפירוד המדומה חותר תחת יסוד הקדושה כולה, והוא דומה למעשה עמלק שזינב את הנחשלים פליטי הענן, ועליהם אומר הכתוב: "שלח ידיו בשלומיו, חילל בריתו".
גם מורנו הרב צבי יהודה בהרבה משיחותיו היה משנן לנו כמה חמור כל ניסיון להיפרד מן האומה, ובאחת מהן אמר כי "צבור" הוא ראשי תיבות: צדיקים, בינונים, ורשעים, והמצב הנורמלי של הצבור הוא כאשר ה"צדיקים" הם בראש, למטה מהם ה"בינונים", ובשוליים למטה ה"רשעים". אבל לפעמים יש מצב של "רובץ", ככתוב "כי תראה חמור שונאך רובץ", כשהרשעים הם למעלה והצדיקים למטה, ובמקרה כזה יש חשק לברוח, חס ושלום! ועל כך אומרת התורה: "לא תוכל להתעלם!". אין שום אפשרות לברוח, והוסיף הרצי"ה ואמר: זאת המדינה שלנו, זאת ממשלתנו, "וחדלת מעזב לו"– חלילה וחס. לא קיימת אפשרות כזו, אולי יש אנשים שהיו רוצים שנפטר מהמדינה – אנו לא ניתן להם את "נחת הרוח" הזו. לא נברח ולא נעזוב. להפך, "עזב תעזב עמו", אנו נהיה ביחד עם כלל ישראל על אף כל הצרות. ויש הרבה צרות, וגם צרות מבפנים, אבל אנו שייכים לכלל ישראל, על אף כל הקשיים. ובהזדמנות אחרת אמר הרצי"ה: אנו אומרים "אני מאמין באמונה שלימה בביאת המשיח, ואף על פי שהתמהמה עם כל זאת אחכה לו", ושאל: מה כוונת הביטוי "עם כל זאת"? ופירש: עם כל הסיבוכים והקשיים, נחכה למשיח. אמנם צריך עמידה בתוקף, אבל לעשות זאת בפנים.
אם ניישם את דבריהם אלו למתרחש בעם ישראל בימים הטרופים שאנו שרויים בהם, כשהשנאה והפירוד אוכלים בנו בכל פה, נדע שאסור לנו לתת גט לכלל ישראל, אלא אדרבא; עלינו להגביר חיילים, להאדיר את עולם התורה, להרחיב את ההתיישבות, להשתלב בכל מערכות המדינה ולהיאחז בכל מקום ובכל תחום גם אם יש שרוצים להרחיק אותנו משם, כי הציבור הדתי ציוני הוא התקווה המבטיחה את עתיד מדינת ישראל שתהיה מדינה יהודית בארץ ישראל, ועלינו להפנות את כל מרצנו להגשמת מימוש מטרה זו, ולקיים את הדברים שכתב הראי"ה: "הצדיקים הטהורים אינם קובלים על הרשעה אלא מוסיפים צדק, אינם קובלים על הכפירה אלא מוסיפים אמונה, אינם קובלים על הבערות אלא מוסיפים חוכמה." ומעט מן האור דוחה הרבה מן החושך.
פורסם ב'נשא' תשע"ט
