כ- 2,000 נשים לקחו על עצמן ללמוד דף גמרא במטרה לסיים את הש"ס כולו ביחד. "בגמרא יש הכל", הן אומרות. בקרוב הן יחגגו את ה'סיום'
סיום ש"ס הוא אירוע מרגש ומיוחד בקרב לומדי הגמרא, תחושת הסיפוק שמלווה את הלומד משאירה בו מוטיבציה ללמידה נוספת ומתדלקת את החיוניות ושמחת הלימוד. תחושת השייכות של הפרט למשהו גדול שקורה בעם ישראל מוסיפה לחגיגה נופך משמעותי.
המאורע המשמח הוא שגרת יומם של הלומדים. זה מתחיל בהתמדה של לימוד דף יומי, עובר לסיום מסכת, וכלה בסיום הש"ס כולו.
את ההתרגשות השמורה לגברים הלומדים החליטה הרבנית מישל פרבר לאמץ גם עבור המין הנשי, ולתת לנשים הלומדות טעימה מן התחושה. סיום ש"ס נשי הוא אירוע נדיר, ובציפייה שיעורר השראה לפעמים נוספות, מתוכנן להתקיים אירוע כזה לראשונה בבנייני האומה בירושלים בעוד מספר שבועות ביום ראשון, אור לט' בטבת. הטקס ההיסטורי של סיום הש"ס לנשים מיועד לכל אישה בכל גיל ורקע. את הטקס תנחה רחלי שפרכר פרנקל וישתתפו בו בין היתר הרבניות פנינה נויבירט, אסתי רוזנברג וד"ר מיכל טיקוצ'ינסקי.
מאחורי היוזמה של הרבנית פרבר, עומדת שורה של מדרשות מוכרות ביניהן מדרשת לינדנבאום (ברוריה), עין הנצי"ב, מגדל עוז, באר, מתן, רשת אור תורה סטון ועוד. תלמידות מבתי ספר כדוגמת פלך ורשת אמי"ת שלומדות גמרא כחלק מתעודת הבגרות, לוקחות גם הן חלק בלימוד ובאירוע.
"נשים לומדות גמרא בקבוצות קטנות בכל העולם, אבל אין תחושה שיש הרבה לומדות", אומרת הרבנית פרבר. "אני מלמדת 'דף יומי' לנשים כבר שבע שנים, וחשבנו בקבוצה שאת ה"סיום" שמגיע מתחשק לנו לחגוג עם נשים נוספות כדי לתת הרגשה של אחדות, של הרבה נשים שמסיימות יחד. רצינו לתת לנשים הרגשה שזה אפשרי". הרבנית מתארת שאל שיעור הדף היומי שהיא מלמדת בביתה מגיעות נשים אפילו בבגדי אימון או אחרי שחיה, ויש כאלה שמפזרות את הילדים במוסדות ולפני יום העבודה אף מספיקות להתחיל את הבוקר בלימוד הדף היומי.
"סיום ש"ס מעודד גברים לקבל על עצמם לימוד נוסף", היא ממשיכה להסביר, "אז חשבתי לפרסם את זה לנשים כדי שגם הן יקבלו על עצמן לימוד נוסף, ורציתי להראות שזה כבר לא קשה כמו שהן חשבו פעם, במיוחד כשהיום הכל נגיש באינטרנט".
כדי להפוך את הלימוד לנגיש ורלוונטי ייסדה מישל ב-2018 את "הדרן" – פורום עולמי ללימוד תלמוד לנשים שמטרתו לקדם ולעורר התעניינותן של נשים בכל הגילאים בלימוד תלמוד. השם "הדרן" לקוח כמובן מהטקסט הנאמר בסיום מסכת "הדרן עלך…", שהוא מעין התחייבות לחזור על הלימוד.
ב'הדרן' מעודדים נשים לקחת חלק ב"סיום" באמצעות פרויקט "אמצי דף". הרעיון הוא שכל אישה תיקח על עצמה לימוד של דף גמרא אחד. "המטרה היא שיילמדו את כל 2,711 דפי הגמרא, ונכון לעכשיו אנחנו מתקרבות ליעד. הופתעתי מאוד לאחרונה כשנרשמה אישה מסרביה ללמוד דף", משתפת הרבנית פרבר ומוסיפה שגם מי שאינה לומדת, מוזמנת לחגוג איתן את הסיום ברוב עם.
"הגמרא היא הטקסט הכי בסיסי בדת שלנו ולרוב הנשים אין גישה אליה. נוצר מצב שנשים לא מבינות חשיבה גמרתית, ואיך דברים התפתחו. נשים מבינות לעומק בכל תחומי החיים ורק בדת שלהן לא"
לא מבינות בגמרא
הרבנית מישל פרבר נשואה לרב שאול פרבר העומד בראש ארגון "עיתים" והם מתגוררים ברעננה עם חמשת ילדיהם. "כששידכו בינינו נוצרה ידידות אבל לא המשכנו לצאת. כשעליתי בדרגת לימודי הגמרא ולא מצאתי חברותא ברמה שלי חיפשתי עם מי ללמוד. באותה תקופה גם הוא חיפש חברותא והתחלנו ללמוד יחד. מתוך הלימוד והחברות העמיקה ונוצרה זוגיות", היא נזכרת. "באופן כללי אני רואה כשאני מלמדת שהחברות הכי קרובה נוצרת בלימוד משותף, כיוון שמדברים על נושאים ערכיים, נפתחים, והדיאלוג מוביל לשאול שאלות של זהות כמו 'מי אני'".
את דרכה בעולם התלמוד התחילה עוד כנערה בארה"ב בקהילה אורתודוכסית מודרנית בברוקלין. "למדנו בכיתה מעורבת אבל את לימודי הגמרא למדנו בנפרד מהבנים. כבר בכיתה ט' התאהבתי בגמרא וכשעליתי לארץ למדתי במדרשת 'לינדנבאום' בתכנית 'מתמידות'", היא נזכרת.
מה משך אותך כל כך בלימוד גמרא?
"מדובר בטקסט הכי בסיסי בדת שלנו ולרוב הנשים אין גישה לטקסט הזה. כך נוצר מצב שנשים לא מבינות חשיבה גמרתית, הן לא מבינות איך דברים התפתחו. נשים מבינות לעומק בכל תחומי החיים ורק בדת שלהן לא.
"בגמרא יש הכל: סיפורים, פסיכולוגיה, מערכת משפטית ומערכת הלכתית והחשיבה הזו משפיעה על המסורת שלנו עד היום. לפעמים אנשים חושבים שהאמת נמצאת אצלם ומהגמרא לומדים שלכל אחד יש מקום בשיח, יש מקום להקשיב לשני ולתלמיד מותר להקשות על רבו. הגמרא היא המקום הכי פתוח, מדברים בה על הכל ולא מתביישים לגעת בשום נושא", היא מסבירה בהתלהבות ומוסיפה: "הגמרא היא המפתח להכל ביהדות והיא משפיעה על ההלכה שלנו בימינו ומסבירה לנו למה אנחנו עושים דברים מסוימים, וכל זה מבלי לדבר על האלמנט האינטלקטואלי".
קיבלת תגובות של התנגדות כלפי מיזם "הדרן" או כלפי לימוד הגמרא הנשי שאת מובילה?
"אישית לא נתקלתי בהתנגדות", משיבה הרבנית. "אני חושבת שאני לא מביאה שום חידוש, השינוי כבר קרה וקורה. זה חשוב בעיניי שנשים ילמדו דווקא מנשים כי זה מהווה דוגמא אישית שמראה שיש לאן לשאוף, שאין תקרת זכוכית. נשים מביאות משהו נוסף לשיח התלמודי, הן מביאות פרספקטיבה שונה. יש בטקסט כל מיני רגישויות שגברים לא מתעכבים עליהן ונשים מבינות אותן בצורה שונה. זה סוג של ידע אחר".
להרבות תלמידות חכמים
גם מלי ברופסקי, מורה במדרשה לבנות חו"ל מאלון שבות מספרת על חוויית הלמידה ל'סיום': "אני סיימתי את הש"ס בסבב האחרון לפני שבע שנים והרגשתי שהלמידה המשותפת בקבוצה, במשך תקופה כל כך ארוכה, יוצרת קשר מאוד מיוחד. בנוסף לזה, הטקסט מרתק והסוגיות מעניינות, יש נושאים שלא שומעים עליהם ויש גם נושאים ממש אקטואליים. מצד אחד הלימוד מוגדר ויש רצף, ומצד שני כל סוגיה היא עולם אחר ואופי הסוגיות משתנה. לפעמים זה טכני ולפעמים מדובר בפילוסופיה ובעיקרי ההלכה. זה כמו ספינה בים, פעם סוער ופעם שקט, התחושה היא של מסע מרתק ויש בזה משהו חברתי שסוחף אנשים להישאר ללמוד".
בתה של מלי, לוקחת חלק במיזם של הדרן ולומדת דף לקראת ה'סיום', מה שמשמח מאוד את מלי: "אמא שלי הייתה אישה למדנית ובקיאה בלימודי יהדות ותנ"ך והשפיעה עליי מאוד, ועכשיו כשאני רואה את הבת שלי נוטלת חלק בלימוד, זה משמח אותי – קודם כל בשבילה, כי זה מעשיר ומעצים את הקשר לקב"ה, ליהדות ולמקורות שלנו, אבל גם מבחינת המשפחה זה מסמל המשכיות של הדורות – משהו שעובר בין נשות המשפחה".
"אמא שלי הייתה אישה למדנית ובקיאה בלימודי יהדות ותנ"ך והשפיעה עליי מאוד, ועכשיו כשאני רואה את הבת שלי נוטלת חלק בלימוד, זה משמח אותי. יש משהו שעובר בין נשות המשפחה"
סמדר קופייצקי, מעצבת פנים עצמאית ונכדתו של הרב יצחק ניסים זצ"ל (הרב הראשי הספרדי לישראל בשנים 1955-1972), התחילה ללמוד גמרא בשיעור שבועי אצל הרבנית פרבר. לקראת ה'סיום' של הדרן לקחה על עצמה לימוד של דף. "סבא שלי תמך בלימוד תורה לנשים, כשהקימו את אולפנת כפר פינס עלתה שאלה הלכתית בדבר לימוד תלמוד לנשים והוא פסק שהדבר מותר והביא לראיה נשים למדניות מכורדיסטאן. הוא גם עודד חגיגת בת מצווה לבנות, דבר שלא היה נפוץ באותה תקופה, וקיים חליפת מכתבים ענפה עם אישה למדנית בשם פרחה (פלורא) ששון בענייני הלכה וכו'. הוא קצת הקדים את זמנו בכל האמור בנושאים הללו", היא מספרת.
קופייצקי מתארת שגדלה בבית בו החיבור לשורשים, למקורות ולמסורת היה עמוק ונזכרת בספריה הגדולה של סבא, עמוסת הספרים העתיקים שבשביל להגיע אליהם היה צורך לטפס על סולם. "הייתי בת 13 כשהוא נפטר, ואני עדיין זוכרת כמה היה חשוב לו הקשר והחיבור בין כל חלקי העם. אני זוכרת איך אירח בכל שבת קידוש גדול, אליו הגיעו אנשים רבים, לאו דווקא דתיים".
"אל לנו לזלזל בכח של לימוד תורה, נשי וגברי כאחד. בעיניי יש ערך רב ללימוד תורה לשמה- מתוך רצון, ובאופן אישי, הלימוד הזה משלים לי את העולם האקדמי-רוחני אליו אני תמיד נמשכת"
קופייצקי, שלמדה בנערותה בחורב, הרגישה שחסר לה לימוד הגמרא. כשהתחילה ללמוד יסודות בלימוד דף גמרא אצל הרבנית פרבר נפתח בפניה עולם התלמוד. "מלבד האינפורמציה, הלימוד מעניק הסתכלות אחרת ורלוונטית לחיים שלנו. למשל, אני לומדת עכשיו מסכת בבא בתרא ומדובר שם על מחיצה ומהי מחיצה ומהו היזק ראיה. החידודים של הגמרא מעשירים ודרך החשיבה והניתוח שבה מביאה אותנו לשאול 'מה אנחנו לוקחים מזה לחיים?'".
מאז הרחיבה קופייצקי את הלימוד ומשתתפת בשיעור שבועי קבוע. "אני חושבת שאל לנו לזלזל בכח של לימוד תורה, נשי וגברי כאחד. בעיניי יש ערך רב ללימוד תורה לשמה- מתוך רצון, ובאופן אישי, הלימוד הזה משלים לי את העולם האקדמי-רוחני אליו אני תמיד נמשכת".
איזה ערך את רואה בקיום סיום ש"ס נשי?
"כל הזמן צריך להאהיב את התורה וללמד אותה, והייתי שמחה שהדור הצעיר יתחבר יותר ללימוד. זאת נקודת ציון חשובה שמראה לאן הגענו וזאת פלטפורמה טובה להביא עוד נשים להכיר בזה. לנשים רבות אין נגישות ללימוד וכשהן רואות כזה אירוע וטועמות ומתרשמות, זה פותח פתח למחשבה. המטרה שלנו להרבות תלמידי חכמים בעולם, ותלמידות חכמים באותה מידה", סמדר עונה.
כדי להמחיש את הערך שבמיזם , מביאה קופייצקי דוגמא מתחום אחר: "בקורס קצינים יש שלט 'ממני תראו וכך תעשו', וכך גם האירוע של 'הדרן' – זו הזדמנות טובה לתת דוגמא לבנות שלנו ולחברותינו ולהפוך את העניין למקובל יותר". כפי שקיוותה, הצליחה סמדר להטמיע בבנותיה את חשיבות הלימוד. בתה הגדולה סיימה לימודים במדרשת עין הנצי"ב ובשנה הבאה מתעתדת ללמוד במדרשת לינדנבאום. "כשזה מגיע מהבית זה מחזק", היא מסכמת. "וכפי שסבא שלי- הרב ניסים זצ"ל כתב: 'ואולי בורא עולם ייתן בלב נשים רבות שיעסקו בתורה וישפיעו מאור תורתן על סביבתן ובפרט על בני בתן'".
בסיום החגיגה בבנייני האומה, מתוכננת שירת המונים- "קולולם", בה ייקחו חלק כל הנשים באולם מתוך מחשבה שכמו התלמוד, גם השירה נוצרת מתוך הרמוניה מחברת.
כשאני שואלת את הרבנית פרבר אם הייתה רוצה להפוך את ה'סיום' למסורת היא עונה בחיוב, "בוודאי, כל שבע וחצי שנים. המטרה שלנו היא לעודד נשים ללמוד ולהביא יותר נשים לקהל הלומדות מתוך הרגשה של שייכות ללימוד הגמרא ולקהילה לומדת".