תגבורות שריון חוצות גשר לכוון הצד המערבי של תעלת סואץ. צילום: לע'מ, ארכיון המדינה
כל מי שהשתתף בקרבות הקשים של מלחמת יום הדין, תמיד יחיה בתודעה שנאמרת בפיוט כי האדם משול "כחרס הנשבר… כצל עובר וכאבק פורח וכחלום יעוף"
הרב יחיאל וסרמן
ביום הכיפורים תשל"ד, הייתי תלמיד ב"ישיבת הכותל" בירושלים. תפילת "ונתנה תוקף" הייתה אחד מרגעי השיא בתפילות היום הקדוש בהיכל הישיבה. מאות בחורי הישיבה, הרבנים והאורחים הרבים שבאו להתפלל סמוך לכותל המערבי, התפללו בדביקות. המילים נאמרו על ידם בכוונה ובהתלהבות, וחלקם געה בבכי. קולו של שליח הציבור הדהד "מי יחיה ומי ימות, מי בקצו ומי לא בקצו… מי במים ומי באש". אף אחד מהמתפללים הרבים לא העלה על דעתו, כי מילים אלו יקבלו משמעות מעשית כעבור שעות ספורות בלבד.
בשעות הצהריים פרצה מלחמת יום הכיפורים. גויסתי בצו חירום, יחד עם חבריי לישיבה, לחטיבת השריון שאליה השתייכתי ובה הייתי טען קשר בטנק צנטוריון. בתחנת האיסוף בירושלים עליתי לאוטובוס שלקח אותנו ליחידה. בדרך הרהרתי – האם אשוב מהמלחמה? האם אראה שוב את משפחתי? ההרהורים נקטעו. בהגיענו לבסיס הצטיידנו והתחלנו לחמש ולזווד את הטנקים.
תפסתי את מקומי בצריח, בעמדת הטען-קשר. בדקתי את הכלים והתחמושת והכנתי אותם לקרב.
ביומה השני של המלחמה התחלנו לנוע לעבר תעלת סואץ. בקו החזית התנהלו קרבות הבלימה, והחטיבה שלי הצטרפה לקרבות השריון, שהתנהלו במרחק עשרה קילומטר מתעלת סואץ.
השתתפנו בקרבות השריון הקשים והעקובים מדם שהתנהלו. טנקים רבים נפגעו, חברים נהרגו ואחרים נפצעו. ביומה הרביעי של המלחמה עם אור ראשון, התחלנו להתארגן ליום לחימה נוסף, אשר שינה את חיי.
בשעות הצהריים במהלך הקרבות ספג הטנק שלי פגיעה ישירה של טיל סאגר בצריח הטנק. כתוצאה מכך נפצעתי קשה. בעוד אני שותת דם ומתחיל לאבד את הכרתי, נהג הטנק, עזרא בשארי, קפץ מתא הנהג שלא נפגע מהטיל, עלה לצריח ובגבורה רבה תוך חירוף נפש וסיכון עצמי, חילץ אותי ובכך הציל את חיי.
לאחר טיפול ראשוני וניתוח חירום בבית החולים שדה ברפידים, הוטסתי מחוסר הכרה לבית החולים תל-השומר, שם אושפזתי. במשך חודשים ארוכים עברתי סדרת ניתוחים, טיפולים רבים ושיקום רפואי. אני חב תודה ענקית לרינה רעייתי היקרה (אז ארוסתי), שתמכה בי במסירות, באופטימיות ובאהבה רבה. אותה תפילת 'ונתנה תוקף', שממנה יצאנו למלחמה, הייתה לצערי הרב רלוונטית גם לחבריי לספסל הלימודים בישיבה, שיצאנו למלחמה יחדיו, והם לא שבו ממנה.
"מי באש". הרב שמואל אורלן וישעיהו הולץ הי"ד, נהרגו למחרת יום הכיפורים ברמת הגולן, כאשר טיל פגע ישירות בטנק שלהם. הטנק בער והם בתוכו.
"מי במים"- אליהו ליברמן ויעקב פרידמן הי"ד נספו במים, כאשר הטנק שלהם נפל לתעלת סואץ בעת חציית התעלה, ואליהו שגיא (פייג) הי"ד נהרג מפגיעה ישירה בזחל"ם עליו פיקד בעת צליחת התעלה.
כל מי שהשתתף בקרבות הקשים של מלחמת יום הדין, תמיד יחיה בתודעה שנאמרת בפיוט כי האדם משול "כחרס הנשבר… כצל עובר וכאבק פורח וכחלום יעוף".
מאז מלחמת יום הכיפורים קיבלה תפילת "ונתנה תוקף" משמעות אישית, עמוקה ומיוחדת עבורי. המתפלל עומד במצב של חוסר אונים מול בורא עולם הכול יכול, והוא בבחינת "אדם יסודו מעפר וסופו לעפר", אך הבורא הוא מלך חי וקיים. מחבר התפילה לא רצה להמעיט מערכו של האדם, אלא השתמש באמצעים ספרותיים של ניגודים והפכים, כדי להראות את גדלות הבורא דרך אפסותו של האדם. התפילה חושפת בפני האדם את חולשותיו, אך מאידך גיסא מראה לו גם את עוצמתו הרוחנית. הוא נרעש ונפחד מפחד יושב תהילות ישראל. הוא מסוגל להתייחד עם עצמו ועם בורא עולם, להעפיל לדרגה רוחנית ולרמת קדושה גבוהה. אך, לא רק האדם הפרטי עומד לדין "ועל המדינות בו יאמר איזו לחרב ואיזו לשלום".
ערב יום הדין נצטרף כולנו לתפילתו של הכהן הגדול ביום הכיפורים: "יהי רצון מלפניך שתהא השנה הבאה עלינו ועל כל עמך בית ישראל, שנת ברכה, גזרות טובות, שלום ושלווה, שתוליכנו קוממיות לארצנו".
מערכת שבתון
