אל דרך הגויים אל תלמדו – מדוע התנ"ך שאנו לומדים ממנו חולק לפרקים ע"י נוצרים?

התנ"ך שאנו מכירים היום חולק ע"י נוצרים, והשתרש ממש במקרה גם בעם היהודי. מה ההבדל בין החלוקה הזו לחלוקה היהודית, ומהן ההשלכות? בכתבה שלפניכם

למרבה האבסורד, התנ"ך שיהודי העולם לומדים בו, מעמיקים בו ומחנכים על פיו את הדור הבא – הוא דווקא בגרסה שנערכה על ידי הנוצרים.

יש כמה מישורים בחלוקת התנ"ך. ביניהם הפסוק הבודד, משם לפסקאות (המכונות 'פרשה פתוחה/סתומה'), פרקים, חלוקה של חמישה חומשי תורה לפרשות שבוע, וחלוקה של כל התנ"ך, שנקראת מערכת הסדרים, שהיא אולי פחות מוכרת, כאשר כל יחידה נקראת 'סדר' ומשמשת כיחידת לימוד. החלוקה לסדרים היא החלוקה היהודית שנעשתה על ידי חכמי ישראל שהציבה את יחידות הלימוד הללו באופן שונה מזה של הפרקים שנערכו על ידי הנוצרים, כפי שאנו לומדים אותם היום.

הרב בצלאל אריאל, באמצעות תנועת 'שיבה לבצרון', מנסה להחזיר עטרה ליושנה. זה בכלל התחיל מאבא שלו. "מאז שאני זוכר את עצמי, אבי לא הוציא מפיו את המילה 'פרקים', אלא סדרים". לפני 10 שנים הוציאו 'שיבה לבצרון' חמישה חומשי תורה בכרך אחד, בו יש את החלוקה היהודית הנכונה, ופניהם לקראת הוצאה של חמישה חומשי תורה עם תרגום אונקלוס ופירוש רש"י, הערות והפטרות, על פי החלוקה היהודית.

"אנחנו מנסים לחדש את לימוד התנ"ך לפי החלוקה של חכמי ישראל. הפרויקט שלנו זה ללמוד תורה, ללמוד תנ"ך רק לפי מסורת ישראל, בלי שום עריכה של גורמים מחוץ לעם ישראל", הוא מסביר.

כשבצלאל מדבר על גורמים מחוץ לעם ישראל, הוא מתכוון לנוצרים, או ספציפית, מי שביצע את החלוקה עצמה – סטיבן לנגטון, שהיה ראש הכנסיה באנגליה לפני כ-800 שנה והתבלט ברדיפת יהודים.

איך החלוקה הנוצרית השתרשה אצלנו?

"זה סיפור נורא. 150 שנה לערך לאחר התחלת הנצרות, הנוצרים התחילו להילחם נגד היהדות ופירשו את כל התנ"ך באופן שיטתי כספר אנטי יהודי. במשך מאות שנים הנוצרים נאבקו נגד היהודים, והכריחו את היהודים לבוא למשפט, לכאורה, מול המלך הנוצרי שיבדוק מי צודק. הם ניסו להוכיח מהתנ"ך ומהגמרא דברים נגד היהדות והיהודים נאלצו להשיב לטענות האלה", הוא מתחיל להשיב.

אחת הבעיות הייתה, שבניגוד ליהודים שמתמצאים בתנ"ך ומכירים אותו בעל פה, המלך ושאר המאזינים לוויכוח – לא מכירים את התנ"ך. הפתרון היה פיתוח אינדקס שיאפשר להפנות את המאזינים לפתוח את התנ"ך במקום המתאים לדיון.

"ואז, הנוצרים פיתחו מפתח לחלוקה של הפרקים, וערכו תוך מטרה להוכיח שהם צודקים. לכן מאות פרקים בתנ"ך מתחילים בכך שבני האדם הם רעים- במיוחד שיהודים הם רעים, שהם חוטאים, שהקב"ה כועס עליהם ומעניש אותם. זה שיטתי", ממשיך בצלאל. "הנוצרים השתמשו בחלוקה שלהם בהתחלה בשביל הויכוחים. וככה עברו כמה מאות שנים שהיהודים לא התייחסו לחלוקה הזו ולא למדו תורה לפיה".

אבל, אז הגיעה המצאת הדפוס, שטרפה את הקלפים עבור החלוקה היהודית. אחד מגדולי המדפיסים ביקש מאדם יהודי, יעקב בן חיים בן יצחק אבן אדוניהו (שבהמשך המיר את דתו) שיערוך עבורו את התנ"ך. הוא ערך את תנ"ך מקראות הגדולות הראשון שהיה אי פעם – 'מקראות גדולות רפ"ד-רפ"ו'. התנ"ך האיכותי שהודפס והופץ היה על פי החלוקה הנוצרית, ונכנס גם אל העם היהודי, כשבעצם 500 שנה מהמצאת הדפוס ועד הקמת מדינת ישראל – רוב התנ"כים שהודפסו היו על בסיסו.
אותו יהודי כתב בתנ"ך התנצלות שבזמן העריכה הוא לא מצא את החלוקה של הסדרים היהודיים ונאלץ להשתמש בחלוקה של הפרקים הנוצריים. הוא טען שהוא מצא רק את הרשימה של הסדרים היהודיים, ובשביל שהיא לא תשתכח, הציב אותה בסוף.

"גם אם החלוקה הנוצרית הייתה ניטרלית –זה לא שלנו. מה גם שזו מערכת אנטישמית שנוסדה בשביל לחזק את האמונה הנוצרית ולערער את האמונה היהודית"

תנ"ך לפי מערכת אנטישמית

איך ידעו שיש חלוקה שונה מזו שאנחנו מכירים?

בצלאל: "יש לנו כתבי יד, שבהם כשמתחיל סדר יהודי יש את האות ס' – ההתחלה של סדר. גם בכתר ארם צובא ובכתב יד לנינגרד, יש את אותיות ה-ס' הללו. ב'מחברת התיג'אן' של העדה התימנית, יש את הרשימה של הסדרים של חמישה חומשי תורה. יש רשימות של סדרים שנמצאו בגניזה. וגם, הסדרים של התורה שימשו לקריאה בתורה שהייתה בארץ ישראל, ולכן יש גם רשימות של ההפטרות של הסדרים. יש פיוטים של פייטנים קדמונים שמבוססים על הסדרים, המדרש – מדרש תנחומא וחלק ממדרש רבא דורשים לפי הסדרים. אין ספק לגבי החלוקה של הסדרים, ובאוניברסיטה העברית עשו כבר לפני שנים עבודה מאוד נרחבת על הסדרים והרשימות שיש, ועל רוב ראשי הסדרים אין מחלוקות.

"כמה שנים אחרי הקמת המדינה, תנ"ך קורן ניסו לתקן מעט. מכיוון שהחלוקה של הפרקים השתרשה בעם היהודי כבר שנים רבות, הם הדפיסו אותה, אבל בשוליים החיצוניים של העמודים הם ציינו את החלוקה היהודית לפי הסדרים, וזה עוזר מאוד אבל לא באמת פרקטי", הוא עונה.

מה החשיבות של שימוש בחלוקה היהודית?

"קודם כל – גם אם החלוקה הנוצרית הייתה ניטרלית –זה לא שלנו. מה גם שזו מערכת אנטישמית שנוסדה בשביל לחזק את האמונה הנוצרית ולערער את האמונה היהודית", משיב בצלאל. "החלוקה היהודית היא שלנו, איתה אפשר להתרחק מהטעויות שיש בחלוקת הפרקים. בחלוקה יש מערכת ערכים ואמונות מאוד גדולה, וכשאנחנו לא לומדים לפי החלוקה של חכמי ישראל – אנחנו מפספסים ערכים חשובים שהם רצו להדגיש".

פסוקי התנ"ך זהים בין החלוקה היהודית והנוצרית. ברמה הטכנית, השוני הוא בחלוקה לסדרים/פרקים, העמדת הפסוקים ביחידות נפרדות ובחירת הפסוק שיהיה ראשון בכל יחידה. לדוגמא, לעומת 929 פרקי תנ"ך בחלוקה הנוצרית – על פי החלוקה היהודית מדובר בכלל ב-447 סדרים. האורך הממוצע של סדר בתורה זה 38 פסוקים, ושל סדר בנביא –45 פרקים.

"רוב הפרקים והסדרים לא מתחילים מאותו מקום", מסביר בצלאל. "אם אני רוצה להפנות לפסוק מסוים – אינדקס אחד לא קשור לשני. בשביל לפתור את הבעיה הזאת כתבנו תוכנות, אחת שעומדת בפני עצמה ואחת שהיא תוסף ל,WORD- 'שיבה לבצרון' – תוסף שבו ניתן לכתוב ספר/פרק מסוים, או להעתיק אליו טקסט והוא ממיר אותו לחלוקה היהודית".

הנוצרים ערכו את התנ"ך במטרה להוכיח שהם צודקים. לכן מאות פרקים בתנ"ך מתחילים בכך שיהודים הם רעים, חוטאים, שהקב"ה כועס עליהם ומעניש אותם"

'מתקבע שעם ישראל רע'

לפעמים, ההבדל בין תחילת פרק (חלוקה נוצרית) ותחילת סדר (חלוקה יהודית) הוא פסוק אחד בלבד. פסוק אחד, שמשפיע על הכל.

בצלאל: "הפסוק הראשון בפרק חשוב מאוד, כי כשפעם אחר פעם אני מתחיל את הלימוד עם זה שעם ישראל חוטא, והקב"ה כועס עליהם או מעניש אותם – מתקבע לי בהבנה שעם ישראל הוא עם רע. הנוצרים טענו שהם החליפו את בני ישראל כי הקב"ה סילק אותנו ובחר בהם, והם ערכו את התנ"ך בהתאם. פרק ד' בספר שופטים, לדוגמא, פותח בפסוק – 'ויוסיפו בני ישראל לעשות הרע בעיני ה". הסדר היהודי, סדר ג', מתחיל בפסוק אחד לפני- בכך ששמגר בן ענת מציל את עם ישראל.

"בספר שופטים, למשל, פרק אחרי פרק [ד', ו', יג'] כתוב – 'ויעשו בני ישראל את הרע'. וכשהם לא לוקחים את הפסוקים האלה, הם לוקחים, למשל, אצל שמשון [יד', טו', טז'] שמה שעניין אותו זה נשים. יש תדמית מאוד גרועה לישראל ברוב ראשי הפרקים".

ויש דוגמאות רבות להבדלים מינוריים בהיבט הטכני, אבל מהותיים ברמת התוכן, בין החלוקות:

"בפרשת בראשית – חטא האדם הראשון בגן עדן מתחיל בפרק ג', כאשר הנחש החטיא את חוה ואדם. הפרק מסתיים בגירוש האדם, החטא הוא יחידה בפני עצמה. בחלוקה היהודית, הסדר (ב'), מתחיל בכך שהקב"ה ברא את העולם, ושום דבר לא התחיל כי לפני שיש בן אדם אין תכלית לעולם, הוא בחיר הבריאה. אחר כך יש את ההסתבכות, הנחש פיתה, חוה ואדם נכשלו, וכו'. הסדר היהודי נגמר בכך שה' עושה לאדם ולחוה כותנות עור ומלבישם. כלומר, הסדר מתחיל בגדלות האדם, יש נפילה, אבל הסדר מסתיים בתיקון.

"בחטא העגל, הנוצרים קבעו את תחילת הלימוד בפרק לב. בפסוק א' כתוב – 'וירא העם כי בשש משה לרדת מן ההר ויקהל העם על אהרן ויאמרו אליו קום עשה לנו אלהים', והפרק מסתיים ב– 'ויגף ה' את העם על אשר עשו את העגל…', כל הפרק מתעסק בחטא. בחומש שרואים בו פרשות פתוחות וסתומות, רואים ש'וירא העם כי בשש משה לרדת מן ההר', הוא לא הפסוק הראשון באותה פרשה [סתומה]– אלא הפסוק השני. בחלוקה היהודית, הפסוק שמתחיל את סיפור חטא העגל, הוא – 'ויתן אל משה ככלתו לדבר אתו בהר סיני שני לחת העדת…". משה עומד לפני הקב"ה שנותן לו את לוחות העדות. משה רוצה לרדת למטה, והקב"ה עוצר אותו ומספר לו שעם ישראל חוטאים. למה הקב"ה נותן לו את לוחות העדות ואז מספר על החטא? ולמה זה באותה פרשה? זה אומר שהקב"ה לא התייאש מהעם והוא עדיין רוצה שמשה יירד למטה עם התורה, יחזיר את העם בתשובה וכו'. אבל, אם ננתק את הפסוק הזה מהחטא – זה כאילו החטא עומד בפני עצמו. בחלוקה היהודית חטא העגל מחולק ל-2 סדרים – הסדר הראשון עוד בשמיים, והסדר השני מסתיים עם לוחות שניים. כל תהליך התיקון נמצא בסדר הזה. עד שעם ישראל לא מקבל לוחות שניים לא גומרים את הקריאה.

יחידת הלימוד בסדר היהודי היא תמיד שהאדם הוא דבר גדול, הייתה נפילה, אבל אפשר לתקן, ולא המצג שהחטא עומד בפני עצמו ואי אפשר לתקן, כמו בחלוקה הנוצרית".

ערכים יהודיים מתפספסים

ולא מדובר רק בעיוות יחסי אלוקים ואדם. החלוקה הנוצרית גרמה לכך שנפספס מצוות וערכים שהיו בראש מעייניהם של חכמי ישראל, ולפיכך הם בחרו בהם כראש סדר. חלקם קשורים באיסור הונאה, כמו הפסוק "…אל תונו איש את אחיו", שחכמים בחרו בו כראש סדר, או האיסור לקחת ריבית "אם כסף תלוה את עמי את העני עמך… לא תשימון עליו נשך", שגם הוא נבחר כראש סדר, כדי להעמיק את ההבנה שאין לנצל מצוקה כלכלית של יהודי. ראשי סדר נוספים בחלוקה היהודית הם הפסוקים "כי תקצר קצירך בשדך ושכחת עמר בשדה לא תשוב לקחתו…", ו"לא תאמץ את לבבך ולא תקפץ את ידך מאחיך האביון…", המתחשבים בעניים, ויש עוד דוגמאות רבות.

"הערכים האלה מתפספסים היום, כי כשלומדים את הפרק זו עוד אחת מעוד הרבה מצוות. כשבארץ ישראל קראו בתורה והתחילו בפסוקים האלה, והרב דרש והתחיל בהם, אז הם עמדו במרכז השיח של הקהילה! ואם היום במקום 929 נקרא לפי 447 – נטמיע אצלנו את הערכים האלה", סבור בצלאל.