צעד קדימה-  שניים אחורה

מתקבל הרושם שנתניהו חזר לקחת את העניינים בידיים. הרושם הוא, שבביתו שלו- הליכוד- מחכה לו הרבה עבודה. וכעת, כשהבן יאיר בגלות בחו"ל, יש אחד פחות שיפריע

רק שאלה של עיתוי?

עוד דיון בעתירת תנועת רגבים הדורשת לממש את צווי ההריסה שהוציאה המדינה בשנת 2009 לפינוי המאחז הבדואי הבלתי חוקי ח'אן אל אחמר נערך השבוע בבג"צ, וכבר הפסקנו לספור כמה כאלה היו לאורך השנים. חשבתם שגמרנו? לא בטוח. הצדדים יצאו מהדיון, שחלקו היה חסוי, עם הודעת הרכב השופטים סולברג, גרוסקופף ושטיין, כי פסק-הדין או החלטה (יחי ההבדל הקטן) יישלחו אליהם. אם זה באמצעות דואר ישראל, יזרמו עד אז הרבה מים בירדן. כך או כך, בדיון הפעם, שנקבע לאחר בקשת המדינה, בפעם התשיעית, לדחות את פינוי ח'אן אל אחמר, טען נציג המדינה, צחי הנגבי, בכבודו ובעצמו, ראש המטה לביטחון לאומי והיועץ לביטחון לאומי של ראש הממשלה, כי אין לממשלה התנגדות לעצם מימוש הצווים אלא הבעיה היא בעיתוי הפינוי ובאופן בו ימומש. וכל זאת למה? כי הדבר כרוך בשיקולים מדיניים וביטחוניים. במקרים רבים נוכח 'הסברים' שכאלה עוברים כולם לדום, מהנהנים בראש וממשיכים הלאה, אבל שופטי בג"צ הפעם, (בהם שני שמרנים), תהו (בקול…) בכמה זמן עוד מדובר ומה מבטיח שאכן יבוצעו הצווים כפי שהמדינה התחייבה לאורך השנים ולא ביצעה. ראש ההרכב השופט נעם סולברג הגדיל ראש ושאל, האם לדעת המדינה מדובר למעשה בעניין בלתי שפיט. השופט השמרן שהביאה איילת שקד מארה"ב, שטיין, הקשה כיצד ניתן לדחות עתירה הדורשת לממש צווי הריסה, כשהמדינה למעשה לא מוכנה לתת שום תאריך לפינוי. השאלות נשאלו, התשובות דיי נשארו באוויר. ומה עם הכלה? תושבי המאחז הבלתי חוקי הביעו התנגדות לקיום דיון חסוי, והתנגדותם זו נדחתה. העותרת, תנועת רגבים, שפועלת לפינוי כאן ועכשיו, הסכימה לקיום דיון חסוי, אך ביקשה שאם הגורם המעכב את שלטון החוק מלממש את הצווים הוא מעורבות מדינות זרות, שיינתן לזה פרסום ראוי לציבור. רגבים ויתר על שקיפות כזו אם הטיעון המנצח הוא ביטחוני. וקצת רקע. הדיון השבוע היה השישי בסוגיית המאחז הממוקם במישור אדומים בצמוד לכביש ירושלים-המלח. כל העתירות הקודמות נמחקו בשל התחייבויות המדינה לאכוף את החוק ולפנות את המתחם. לפני כחמש שנים הוכשרו מגרשים לקליטת המפונים בג'אהלין מערב, על אדמות מדינה סמוך לאבו דיס. לטענת המדינה בוצעו צעדים רבים להגעה להסכמה עם תושבי המתחם. תנועת רגבים חשפה ראיונות של מנהיג שבט הג'האלין במקום, עיד אבו ח'מיס, המכריז לתקשורת הפלשתינית כי אין ולא היה כל משא ומתן עם הרשויות. תיק"ו? לא. בג"צ יכריע. מתישהו. וכמעט שכחנו. פינוי ח'אן אל אחמר היה אחד הדגלים שבן גביר וסמוטריץ' הרימו אל על, הכי גבוה שיש. נכון, זה היה לפני הבחירות…

ברוך שובך לעניינים 

חוזר לעניינים? האם ראש הממשלה, בנימין נתניהו, יצא ממה שנראה כ'בלק אאווט' אליו נקלע בחודשים האחרונים וחזר לעצמו, כלומר חזר לקחת את ענייני ניהול המדינה בידיו הוא? עפ"י התנהלותו בימים האחרונים נראה שהוא בכיוון הנכון. אולי אלו הסקרים הלא מחמיאים לו ולמפלגתו (בכל הערוצים, מי פחות ומי עוד יותר פחות), ואולי כי הבין שבלי שיחזור להנהיג (גם את מפלגתו), הכיוון ברור. כך או כך, נתניהו נראה בימים האחרונים מעורב יותר הן בעניינים כלכליים, הן בעניינים מדיניים והן בכל הקשור לשימור הקואליציה שלו, כולל התעסקות מול החרדים בדחיית המועד להעברת חוק הגיוס. בצילום: בפגישתו ביום חמישי שעבר עם ראשי הרשויות של יהודה ושומרון, בלשכת רה"מ בירושלים. על הפרק, בין השאר, השקעות העתק בתשתיות שם, שכבר אושרו, וכן הציפייה לאישור מספר לא קטן של מאחזים לא מוסדרים המתקיימים ביו"ש כבר הרבה שנים. נראה שגם הפגנת הימין המוצלחת ביום חמישי שעבר הוסיפה נחת ומרץ לנתניהו. צילום: עמוס בן גרשום, לע"מ

קרבות בתוך החבורה

תנו לי עשרה דוד ביטן(ים) בכנסת, ולא יהיה שם רגע משעמם אחד. ביטן, מאנשי השטח של הליכוד שצמח ונכנס בשעריי הכנסת בזכות האהדה שצבר במהלך השנים (כמו גם 'רשימת תומכים' שמנה של חברי מרכז), היה אחד הקרובים ביותר והנאמנים ביותר לבנימין נתניהו בתפקידו (אז) כראש ממשלה. בין השאר מילא את התפקיד הקשה והאחראי של יו"ר הקואליציה (ויו"ר סיעת הליכוד), ועשה זאת ביד רמה אך גם ברוח טובה, וכולם היו מבסוטים. אבל, זה שייך לעבר. חתול שחור, אבל בגודל נמר, עבר בינו לבין ראש הממשלה, באשר האחרון לא עמד בהבטחתו (לכאורה?) לביטן להתמנות לשר. ביטן, שציפה כבר לתמורה הולמת על מספר הפעמים הרב ששכב על הגדרות בשביל נתניהו, חיכה וחיכה, וראה בעיניים כלות כיצד כל מיני חברי כנסת וחברות כנסת חדשים דנדשים, עם שלט 'חדש' שהניילון עדיין עליו, קופצים או מוקפצים מעליו, אבל לא סתם קפיצה, אלא קפיצה לגובה, אולימפית, ומתמנים לשרים, והוא, שציפה להיות שר אבל במשרד משמעותי, הגיע אל קו הגמר, אבל לא זכה לחצות אותו כפי שקיווה, בגדול. למרות הניסיון, למרות הלויאליות, ואתם יודעים מה? גם למרות הכישרון, שיש לו- ובגדול. יש האומרים כי נתניהו השאיר אותו מאחור בגלל התפתחויות שעשויות להיות לו (לביטן) – או לא – בתחום הפלילי בכל הקשור לעברו בעיריית ראשון לציון, ויש הסבורים כי לנתניהו היה קל יותר לשלם לנבחרים/ות הצעירים/ות האלה במשרדים שוליים לכאורה, וסמך על זה שבכל מקרה ח"כ דוד ביטן לא ישבור את הכלים. אין ספק שביטן הוא ליכודניק בכל רמ"ח ושס"ה, וככזה, ביבי, לא ביבי, הליכוד כמפלגה- בסדר עדיפות ראשון. בית לא עוזבים (להבדיל מכמה כאלה שעזבו, כידוע, ולא רק את הליכוד). כך או כך, ביטן מקפיד שלא להתנגח עם נתניהו אישית ושלא לפגוע בו ובבני משפחתו הסובבים אותו. אבל, הצד היפה הוא שהוא לא מרגיש מחויב לחשוב כמו נתניהו ואינו חושש להביע ביקורת נוקבת, אבל בלי דם. למשל. בתוכנית "פגוש את העיתונות" במוצ"ש האחרון, עם בן כספית ועמית סגל, שחרר דוד ביטן כמה פנינים, שיכלו בקלות לפתוח מהדורות חדשות. על הרפורמה המשפטית, למשל, אמר ביטן: "אנחנו לא יכולים להמשיך ככה יותר. כבר נפגענו בצורה רצינית ואם יתממשו הנבואות, המצב שלנו יהיה מאוד מאוד קשה, לא נוכל לחזור חזרה… הסיבה שהליכוד יורד בסקרים היא מאוד ברורה", הסביר ביטן. "אלה שלא תומכים ברפורמה עוזבים את הליכוד לגנץ, ומצד שני אלה שתומכים ברפורמה מאוכזבים מזה שהיא לא מקודמת ואומרים שלא יצביעו לנו". נו, אז מה עושים? ישבת עם נתניהו? דיברת איתו? כאן סיפר ביטן על הנתק בינו לבין ראש הממשלה נתניהו. "בחודשיים האחרונים אני מדבר איתו מעט מאוד, שלום שלום – לא יותר מזה".

וכאן הגיע השלב שכאביי הבטן של ביטן יוצאים קצת החוצה, כשמזכירים לו את הרפורמה של השר לוין. "יעלה על הדעת שנתניהו ינהל מו"מ עם לוין על הרפורמה? נתניהו צריך לגלות מנהיגות, לעשות את העבודה שהוא צריך לעשות. אם זה לא מוצא חן בעיני יריב לוין אז הדלת פתוחה לכל מיני כיוונים". (ניחוש שלנו: שיילך, אשמח למלא את מקומו…). גם מהפגנת המיליון בירושלים הוא לא היה מרוצה. הסיבה: "היא נותנת ותתן רוח גבית להמשך המחאות ואנחנו צריכים להגיע לפשרה". למרות זאת, ח"כ דוד ביטן הבהיר כי לא יצביע בניגוד לעמדת הליכוד: "חברי הכנסת של הליכוד, ואני ביניהם, ילכו עם הליכוד. אבל אני מצפה מנתניהו ומשר המשפטים שיסתכלו מה קורה ויבינו שהליכוד נפגע בצורה רצינית".

הריאיון הזה עף כאש בשדה קוצים בקבוצות הוואסטאפ הליכודניקיות, וגם היקף הציוצים בטוויטר שבר שיאים. נתייחס בעיקר ל'כוכבים' החדשים בליכוד. ח״כ משה סעדה מהליכוד אמר בגל״צ כי "השר יריב לוין מכיר את המערכת מבפנים כעו״ד, כנציג לשכת עורכי הדין. ביטן מכיר את המערכת מהצד השני שלה וצריך לומר את זה". בעברית רמוזה- ביטן מסובך בחקירות על דברים פליליים לכאורה, וזה מה שמניע אותו לדבר כפי שהוא מדבר. מלשכתו של ח״כ ביטן נמסר: "ח״כ ביטן עורך דין משנת 1987 והיה בעל משרד לאורך שנים, הוא מבין את המערכת יותר טוב מסעדה שהיה בצד של המערכת המשפטית. מעבר לזה, ש(ח"כ סעדה) יגיד תודה שקיבל שריון בליכוד ויפסיק לתקוף חברים בתנועה. ראוי שיתנצל מייד". לא שמענו שההתנצלות נשלחה. ומי לא תחמיץ את ההזדמנות? חברת הכנסת טלי גוטליב (הליכוד), כמובן. להלן פניניה: "ליבי על דוד ביטן שנאלץ לוותר על עקרונותיו כדי למצוא חן בעיני השמאל", אמרה לחדשות 12. היא הוסיפה כי "זה לא יעזור לו. הפרקליטות, שמנהלת מולו בימים אלה תיק חמור, לא תוותר לו ולא תעשה לו שום הנחה." וזכות התגובה: מלשכת חה"כ ביטן נמסר בתגובה כי "אנחנו יודעים היטב מי עומד מאחורי ההשמצות ומי מפעיל את גוטליב. אני דואג לליכוד ולעתידו יותר מכל הקשקשנים שלא חלמו להיות במפלגה כשאני נלחמתי ועודני נלחם על ערכיה". מלשכת ביטן הוסיפו כי "אנחנו נראה מי מהפחדנים ישלם בקלפי".

בקטע אחר בטור זה כתבנו כי מתקבל הרושם שנתניהו חזר לקחת את העניינים בידיים. הרושם הוא, שבביתו שלו- הליכוד- מחכה לו הרבה עבודה. וכעת, כשהבן יאיר בגלות בחו"ל, יש אחד פחות שיפריע.

הספק מכובד

יש שרים המסבירים את התפוקה הדלה של משרדיהם בזמן הקצר יחסית שחלף מאז הבחירות. משהו כמו ארבעה חודשים. הרבה או קצת זה עניין יחסי, כמובן. במשרד הדתות, למשל, לא זקוקים לתירוץ קלוש זה, שם המעשים מדברים בעד עצמם. מאז הושבעה הממשלה הנוכחית, מונו כמעט 30 יושבי-ראש למועצות דתיות, חלקם בהרכבים קבועים ורובם בממונים ע"י השר (מקומות שלא הגיעו להסכמה על הרכב מוסכם). ועם האוכל בא התיאבון, בחודש הקרוב ייבחרו 4 רבני ערים. ובש"ס, השולטת במשרד, מבטיחים, כי מיד לאחר הבחירות המוניציפאליות – בחודש נובמבר-המשרד ימשיך לקדם בחירתם של רבני ערים וראשי מועצות דתיות. ושלא נשכח את הבחירות הקרובות לרבנים הראשיים לישראל. המשרד הוציא תקנה המאריכה כהונתם של כמה רבני יישוב שהיו אמורים לפרוש בגלל גיל. ההצבעה (הנכונה, כמובן) שלהם, חשובה. לא לקוחים סיכון. ובמגזר הסרוג, עדיין מתחרבשים בבחירת המועמד האשכנזי. כ-150 רבנים, בד"כ בוגרי 'מרכז הרב' או עם קשר למוסד חשוב זה, פרסמו קול קורא בו קראו לשנות את החוק כך שיתאפשר גם לרב יעקב שפירא, ראש ישיבת מרכז ובנו של ר' אברום זצ"ל, להתמודד. גם בעניין זה השר סמוטריץ', שכנראה מעדיף מועמד אחר, לא מזרם 'מרכז', עושה שרירים ומתנגד, לפי שעה, להתאמץ לשנות את החוק, תוך שמסביר כי אין סיכוי לקבל הסכמת הקואליציה לכך. כבר הפסקנו לספור את המפגשים שהתקיימו בעניין, חלקם בביתו של הרב יעקב אריאל. בעיניים שלי; למה הזיכרון שלכם, הרבנים המכובדים, כ"כ קצר? לא זוכרים? כבר היינו בסרט הזה. לא הסכמתם על נציג אחד סרוג- ומי נבחר? מתבייש להזכיר. מזלכם, שהציבור הסרוג כבר אדיש לעניין. בזכותכם או בגללכם. עניין של מבט.

יום העצמאות דוחה 'שבעה'?

רבים תהו כיצד זה הזמר אביב גפן, תוך כדי ה'שבעה' על אביו יהונתן גפן, הופיע ביום העצמאות ושר בפני קהל רב. מסתבר, שאביב גפן שאל את הרב יצחק בן דוד, עימו הוא נועץ מדי פעם, כיצד עליו לנהוג הפעם. הרב יצחק בן דוד העלה פוסט בעניין, וחלקו מובא כאן.

"כשאביב גפן פנה אלי בשאלתו לגבי הופעה ביום העצמאות לפני תום ימי השבעה על אביו, התרגשתי מעצם הפניה, ומהרצון והנכונות שלו לבחון ולהתמודד עם הדילמה הזו גם בכלים הלכתיים ותורניים.

אבל לצד ההתרגשות היתה גם מבוכה. וזאת מכיוון שהשאלה הזו פגשה באופן מיידי ומובהק מחסום הלכתי (וגם ערכי, עקרוני) שנראה בעיניי בלתי עביר. הייתי כבר בדרך לומר לו – אביב, אני לגמרי מבין את הקושי, ואת המורכבות, ואת הצורך, אבל לפחות מבחינת ההלכה – האיסור ברור, מובהק, חד-משמעי.

אבל אז, בשעת לילה מאוחרת, זה קרה. האסימון נפל. ולפתע כל הסוגיה נעמדה מחדש למול עיניי, והתגלו לי בה פנים חדשות לחלוטין.

זה קרה כשעלתה לפתע בזכרוני תקנתם הקדומה של קדמוניי – מוריה ורבניה של יהדות לוב. תקנה מפוארת ומפורטת שתוקנה ביום העצמאות הראשון של מדינת ישראל, המשרטטת ביד אומן את סדרי התפילה, הקריאה בתורה, ובכלל – את אופיו הדתי והקהילתי של יום העצמאות.

ובתקנה מופלאה זו, ממקורות גאוותה של עדתנו, אחד המוטיבים המרכזיים והייחודיים הוא ההקבלה החזקה שהיא יוצרת בין יום העצמאות לבין… חג הפורים! התקנה כוללת למשל, התייחסות ליום העצמאות כיום של משתה ושמחה ומתנות לאביונים (!). ממש כבחג הפורים. רק שמגילת העצמאות מחליפה כאן את מקומה של מגילת אסתר.

והנקודה הזו הפכה להיות המפתח לפסק כולו. שכן, ביחס לפורים, התקבלה להלכה הדעה שלא נוהגים בו כלל מנהגי אבלות בפרהסיה.

ממילא, יש יסוד חזק לקבוע, על יסוד תקנת רבני לוב, וגם על פי עמדות הלכתיות נוספות שהתגלו לי לאחר מכן, שגם ביום העצמאות אין מקום לנהוג ניהוגי אבלות בפרהסיה.

בהמשך אף גיליתי, שכך היתה גם פסיקתו למעשה של מורי ורבי הרב עמיטל זצ״ל, ושמחתי על הדבר שמחה גדולה.

לאחר מכן התלוו לפסיקה גם נימוקים ושיקולים נוספים, בעיקר מצד הפגיעה בפרנסתם של עשרות אנשים מצוות הנגנים וההפקה, וגם לכך נמצאו יסודות בהלכה, כפי שפירטתי בתשובתי.

לכך הצטרפו גם נימוקים והיבטים נוספים, וכל אלו יחדיו הולידו את הפסק הסופי על מרכיביו וסייגיו השונים. (למשל, שבהופעה יזכיר הזמר את אביו ושהשירה היא לזכרו. מ.ז)

אז כן, תקנתם של קדמוניי, רבני עדתי, היא זו שיצרה עבורי את הפתח לפסיקה שמבקשת לשלב בין ההלכה לבין רגע ייחודי בתוככי המציאות הישראלית העכשווית ואתגריה". מרתק.

(הרב יצחק בן דוד הוא ראש בית המדרש 'שערי ציון'‏ ב-‏יד הרב נסים‏, לשעבר רב קיבוץ עין הנצי"ב ור"מ בישיבת מעלה גלבוע).

(אמור תשפ"ג)