רבנות ראשית – של מי?

במחלוקת סביב מתווה הגיור, הובאה עמדתו של הרב חיים דרוקמן, כמי שלכאורה תומך במתווה, אך מתנה הסכמתו בכך שהדברים יהיו מוסכמים על הרבנות הראשית לישראל. כמו הרב דרוקמן, גם רבנים בכירים נוספים במגזר הדתי-לאומי מקדשים את כבודה של הרבנות הראשית לישראל. ולא רק הם. גם רבנים חרדיים, כולל הראשון לציון הרב יצחק יוסף, כאשר הם רוצים לנגח את אלה הרוצים להביא רפורמות שונות, מעלים הם את התהייה כיצד עולה על דעתם לפגוע במוסד הרבנות הראשית שהקים הרב קוק זצ"ל. אז דומני שהגיע הזמן לעשות קצת סדר בסוגייה הזו של כבוד הרבנות הראשית לישראל.

מה, האם הכבוד שאנו אמורים לרחוש לרבנות הראשית לישראל הוא רק בגלל שקוראים לה 'הרבנות הראשית', או שהעניין תלוי גם במה שהיא עושה, מה היא פועלת למען העם היושב בציון? מישהו בכלל שומע מהם לאורך השנים על פסיקות חשובות הנוגעות לחיים שלנו כאן? על התמודדויות לעומק עם בעיות השעה? אינני בא לבטל מה שכן פעלו שם, ובכל זאת, לטעמי זה מעט מדי. אנמי מדי. לא נוגע בליבת הנושאים הבעייתיים והקשים. רוצים דוגמא? בימים אלה יש ירידה דראסטית בתרומות דם ועקב כך נדחים מאות ניתוחים ואף טיפולים מצילי חיים. אולי אני נאיבי, הייתי מצפה ל'קול קורא' של הרבנות: רוצו לתרום דם, תוך שהרבנים הראשיים וכלל רבני הערים מצטלמים תורמים בעצמם. (אחרי שמד"א הסיר את הורה1/הורה2 מהטפסים).

האם הכבוד שאנו מחויבים, לכאורה, לרבנות הראשית לישראל, אינו תלוי כלל במי שעומד בראשה? התנהלותו? יושרו? הליכותיו? האם אותם רבנים שחרדים לכבודה של הרבנות הראשית באמת כיבדו אותה או מצפים היו שאנחנו נכבד אותה, גם כאשר אחד מהרבנים הראשיים שכיהנו בזמנו הואשם במה שהואשם ונזרק לכלא?

זאת ועוד. הרי אותם רבנים שכל כך חרדים לכבודה של הרבנות הראשית יודעים (לא פחות ממני), כי לא רק שהבחירה לראשות הרבנות הראשית לישראל היא פוליטית נטו, תוצאה של מאבקי כוח בין המפלגות השונות וסחר-מכר ביניהן, ולא תכונותיהם, ידענותם, כישוריהם, צדיקותם (וכדומה) של הנבחרים היא שהציבה את הנבחרים בתפקיד. אז מה הקדושה הכל כך גדולה? ועוד. הרבנים האלה הרי ידועים שבחלק מהמקרים הבחירה היתה על-בסיס נפוטיזם, קשר משפחתי – נטו, לאחר מסע שתדלתנות ענק סביב זה. אז מה בדיוק העניין שמצפים מאתנו שכ"כ נכבד את המוסד הזה?

ועוד. האם חלק מאותם רבנים ש'נוזפים' היום במי שאינם רואים במוסד הזה כידו הארוכה של הקב"ה, באמת כיבדו אותו אך לפני שהחרדים השתלטו עליו? האם הרבנים החרדיים והממסד החרדי כיבד, ולו טיפ טיפה, את הרבנות הראשית ואת הרבנים הראשיים כשאלה היו בעלי אוריינטציה ציונית-לאומית? (התשובה ידועה, כמובן. זכור לרע יחסם העוין לרב שלמה גורן זצ"ל, למשל). האם הרבנים החרדיים ששלחו את יונה מצגר לתפקיד והביאו לבחירתו עשו כן כי חשבו שהוא הכי טוב והכי ראוי שיש לעמוד בראש מוסד כל כך מכובד, או בדיוק מהסיבה ההפוכה, להנמיך את התפקיד ולשלוט ברבנות באמצעותו?! ואתם יודעים מה, לא רק הרבנים החרדים. כל מי שמודע ליחס שנתנו רבנים חרד"ליים מובילים לרב אריה שטרן לשעבר רבה הראשי של ירושלים, רק בגלל היותו 'מרכזניק', מבין על מה אני מדבר.

ואני הולך עשר צעדים קדימה. נניח, לצורך הדיון, שהרב דוד סתיו, רב היישוב שהם והעומד בראש ארגון רבני צהר, היה נבחר לתפקיד הרם של רב ראשי לישראל. האם גם אז אותם רבנים חשובים החרדים לכבודה של הרבנות יכבדו אותה וידרשו מאתנו לכבדה? מי שמכיר את 'מלחמת העולם' (המכוערת, לטעמי) שהם מקדשים נגדו, יכול להסיק בנקל את התשובה.

ואלך עוד צעד קדימה. אני בטוח שאותם רבנים, בהשקפת עולמם, הרואים במדינה ישראל אתחלתא דגאולה, חולקים כבוד לממשלת ישראל ("ושלח אורך ואמיתך לראשיה שריה ויועציה"), לכנסת ישראל ולמערכת המשפט שלה. האם כך הם מרגישים כלפיי מוסדות אלה גם בימים אלה, כאשר הם חלוקים עליהם בנושאים מהותיים כמו ארץ ישראל ויחסי דת-מדינה? (תשאלו את סמוטריץ'…). אם נשפוט עפ"י התבטאויות של חלקם, התשובה היא לא באלף רבתי. אז למה עם הרבנות הראשית צריך לנהוג אחרת, כלומר ללא תלות במה היא ומי היא נכון לעכשיו?

ונקודה אחרונה. רבנות ראשית. של  מי בדיוק? (אם נתעלם מהכוח שחוקי המדינה נותנים לה). החרדים- לא סופרים אותה (למעט עניין הג'ובים). יש את ה"גדויילים", יש את ראשי הישיבות, יש את האדמו"רים של חצרות החסידים, כולם שם סומכים על כשרויות מזון עצמאיות ולא של הרבנות הראשית, יש להם את בתי הדין (בד"צ) שלהם, בקיצור- אין כמעט קשר לרבנות הראשית. מהצד השני- אלה המוגדרים כ'חילונים', מה להם ולרבנות? במקרה הטוב חתונה (כשליש כבר נישאים שלא דרך הרבנות), וגירושין (בדלית ברירה). הא ותו לא. ואנחנו ה'סרוגים'? לענ"ד, היחס החיובי שעוד איכשהו נשאר למוסד הזה נשען יותר על העבר. על הזיכרונות מהימים שכיהנו בה פאר הרב קוק, הרב עוזיאל, הרב גורן, הרב אונטרמן, הרב נסים, הרב עובדיה יוסף – כולם זצ"ל, הרב ישראל מאיר לאו יבדלחטו"א, ודומיהם. אני לא מכיר הרבה מקרים שרבנים בכירים במגזר (ובטח שלא בחרדים) הלכו להיוועץ עם מי מהרבנים הראשים, רק בגלל שהם נבחרו לתפקיד הזה, לדוגמא. אנחנו, הציבור ה'סרוג', לרובנו יש את הרב הפרטי שלנו, אם זה שאצלו למדנו בישיבה, רב קהילה, או מה. אז, עם כל הכבוד, אם לא מכוח חוק המדינה, את מי הם בדיוק משרתים?

אם לסכם, הייתי שמח לו עניין הכבוד שיש לחלוק לרבנות הראשית לישראל היה דבר ברור מאליו שאינו נזקק לראיה או לנימוק. מכוח מעשיה, מכוח פסיקותיה, מכוח האישיות של ראשיה. לטעמי, הרבנות הראשית דהיום "הרוויחה ביושר" את סימני השאלה שיש סביב השאלה הזאת. אגב, במועצת הרבנות הראשית, מעין הדירקטוריון הבכיר, יושבים אם אינני טועה, עשרה רבנים. (אתם מבינים לבד מאיזה מגזר מרביתם). אני מוכן לחתום, ש-99.9 אחוז מהציבור – הדתי, החרדי ובוודאי החילוני, לא יידע למנות לכם ולו שני שמות מהם. גם זה, לדעתי, אומר משהו על עד כמה (לא) משמעותי הגוף הזה בישראל תשפ"ב. (בהערת אגב, בערים השונות המצב לא טוב בהרבה. סקר העלה כי רוב הציבור בערים השונות לא יודע אם מכהן רב ראשי בעירו).

ולמה נדרשתי עתה לזה? כי בשטח, הפוליטיקאים כבר מתחילים לבשל את הקדרה לקראת הבחירות לרבנות עוד פחות משנתיים. בעיניים שלי ראוי שיציבו לנגד עיניהם את הנקודות דלעיל, כדי שהבחירה תהיה ראויה, חפה משיקולים זרים, בחירה שתחזיר עטרה ליושנה במוסד הרבנות הראשית לישראל.

(תרומה תשפ"ב)