כל הפוסטים של הרבנית מיכל טיקוצ'ינסקי (עו"ד, ראשת בתי המדרש, המכללה האקדמית הרצוג)

משה הוא אחת הדמויות המקראיות שאנו מלווים מינקות ועד שעת פרידה. אחד האיפיונים המופיע בדברי משה עצמו בתחילת דרכו כמנהיג

"לא תַטֶּה מִשְׁפַּט גֵּר יָתוֹם וְלֹא תַחֲבֹל בֶּגֶד אַלְמָנָה". מצוות התורה תובעות מאתנו לחמול על אלה שבשולי החברה, לראות את

התורה מלמדת שאם העידו שני עדים על אדם מסוים שעבר עבירה ולאחר מכן באו שני עדים אחרים וטענו שעדותם של

בשולי מעילו של הכוהן הגדול תלויים פעמונים ורימונים המשמיעים קול בבואו אל הקודש: "פַּעֲמֹן זָהָב וְרִמּוֹן פַּעֲמֹן זָהָב וְרִמּוֹן עַל־שׁוּלֵי

שתי הפרשיות שלפנינו, תרומה ותצווה, שייכות לסדר קודשים. אמנם, אין בהן דיון על אופן ההקרבה, מקום המקדש, הכהונה וכל הנלווה

בתי המשפט נדרשים לא אחת להכריע בשאלות ערכיות לא פשוטות. למשל, כשעל הכף עומדת הזכות לאיחוד משפחות ואל מולה הזכות

"אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת". שמחת הניצחון והגאולה מתפרצת בשירה משותפת של משה ובני ישראל. שירה שיש