כל הפוסטים של הרב מאיר נהוראי (רב משואות יצחק, יו"ר רבני בית הלל)

לאחר הקמת המשכן, ממתין משה בחוץ ומחכה לאות וקריאה: וַיְכַס הֶעָנָן אֶת אֹהֶל מוֹעֵד וּכְבוֹד ה' מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן: וְלֹא

בהקשר לקרבן עולה, הפותח את ספר הקרבנות מדגישה התורה את הרצון:'אִם עֹלָה קָרְבָּנוֹ מִן הַבָּקָר זָכָר תָּמִים יַקְרִיבֶנּוּ אֶל פֶּתַח

אנו נזהרים מאיסור חמץ שבעה ימים בשנה במהלך חג הפסח. אולם, בבית המקדש היה איסור מוחלט להקריב קרבן מנחה מחמץ

ספר שמות חותם בהמתנתו של משה מחוץ למשכן, לעומת זאת, ספר ויקרא פותח בהזמנה מיוחדת למשה להיכנס פנימה: 'וַיִּקְרָא אֶל

בסוף הפרשה כתובה רשימה מפורטת של בהמות וחיות דגים ועופות טהורים וטמאים. בעוד שרשימת החיות והבהמות מנוסחת באמצעות כללים ברורים:

תהליך ההיטהרות של המצורע מורכב. במהלך טהרתו נדרש המצורע להביא עץ ארז, שני תולעת ואזוב. כידוע, קומתו של עץ הארז

בשלושה מקומות בספר ויקרא מתייחסת התורה לדרך טהרתו של כלי חרס מטומאה או לדרך הכשרו מאיסור. בפרשתנו נאמר, שכאשר מבשלים

פרשת המועדות מהווה נושא משמעותי בפרשה. ברם, במרכז הפרשה מצוי פסוק, שלכאורה אינו קשור לסדר המועדות אלא להלכות מתנות עניים: