עשיית חסד לכולם

בסוף הפרשה כתובה רשימה מפורטת של בהמות וחיות דגים ועופות טהורים וטמאים. בעוד שרשימת החיות והבהמות מנוסחת באמצעות כללים ברורים: כל שהוא מפריס פרסה ושוסע שסע או כל אשר לו סנפיר וקשקשת – מותרים, הרי שרשימת העופות היא שמית ללא כללים מוגדרים. התורה מציגה רשימה של עופות טמאים: "וְאֶת אֵלֶּה תְּשַׁקְּצוּ מִן הָעוֹף … אֶת הַנֶּשֶׁר וְאֶת הַפֶּרֶס וְאֵת הָעָזְנִיָּה…" (ויקרא יא,יג). ומבאר הרמב"ן במקום: 'לא נאסרו מכל העופות אלא אלו הנזכרים בפרשה זו בלבד, עם מיניהם כבאותן שנאמר בהם למינו ולמינה, כי הכתוב לא הזכיר סימן בעוף טמא לאיסור או בטהור להיתר'. חכמים ישבו על המדוכה וניסחו כלל הקובע את הגדרתו של העוף טמא – כל עוף שדורס (חולין נט ע"א). אם ידוע לנו שהעוף אינו דורס יש שלושה סימני טהרה: אצבע יתירה, וזפק, וקורקבנו נקלף ביד . בכל אופן, הרמב"ן סבור שהסימן המובהק של העוף הטהור שאינו דורס ואוכל אינו רק סימן בעלמא, אלא גם טעם האיסור. עופות שדורסים עופות אחרים, ונוהגים באכזריות ביחס לעופות אחרים, לא ראוי שנאכלם, שמא האכילה תשפיע על תכונותינו.
אחד העופות המוזכרים ברשימת הטמאים היא החסידה. מהי החסידה המקראית? רש"י (יא,יט) מתרגם שחסידה היא ציגוני"ה ומה שמקובל בימינו stork)) שמה המדעי: Ciconia . רגליה של החסידה גבוהות ואדומות. מקורה של החסידה ארוך, ישר וחד. גובהה כמטר. החסידה נודדת במהלך שנה תמימה ולאחר מכן נוהגת לחזור לקינה. בתלמוד מובאת דעתו של רב יהודה, שחסידה היא דיה לבנה. (חולין סג ע"א). רש"י מסביר את מקור השם חסידה: 'ולמה נקרא שמה חסידה? שעושה חסידות עם חברותיה'. לא ברור מנין לחז"ל קביעה זו, שמא סברו כך, שכן שכיח מאד לראות חסידות המאכילות אחת את השנייה. החסידה מתלהקת עם להקות גדולות והן מעין 'חבורה' הדואגות לעצמן.
רבי יצחק מאיר מייסד חסידות גור (1799 – 1866) המכונה: בעל "חדושי הרי"ם" זצ"ל הסביר שהחסידה לא נמנית עם העופות הטהורים משום שהיא עושה חסד רק עם חברותיה ואילו אינה מסייעת למי שאינו נמנה בחבורתה, ולכן היא נכללת ברשימת העופות הטמאים. מכאן אומר הרב, ניתן ללמוד שחסד אמתי הוא חסד שאינו מוגבל רק למשפחה ולחברה הקרובה. חסד יש לעשות עם כל מי שזקוק לכך. רבי שלמה אבן גבירול כותב בספרו "מבחר פנינים" שער חסד: ' ואמרו עשה חסד עם מי שראוי לו ועם מי שאינו ראוי לו. כי אם יהיה ראוי לו תשימהו במקומו. ואם לא יהיה ראוי לו תהיה אתה ראוי לו. כי הבורא צוך לעשות הטוב והחסד'.
בכל מקום ובכל קהילה יש התארגנות של חסד בין חברי הקהילה השונים. זה מבורך וחשוב אולם השאיפה היא לעשות חסד גם עם אלה, שאינם חברים שלנו או שאינם שייכים לקהילה. העזרה צריכה להיות מושטת לא רק לעניי עירך אלא גם לעניי עיר אחרת.
"הִגִּיד לְךָ אָדָם מַה טּוֹב וּמָה ה' דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ כִּי אִם עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱלקֶיךָ".
עזרה לכל דורש ומבקש צריכה ללוות אותנו בכל עת וזמן. השאיפה לעשיית חסד גם עם מי שאינו מוכר ואינו חבר זו הגשמה של חסד אמתי.
(שמיני תשעז)