פרשתנו מתמקדת בהכנות המיוחדות לקראת הכניסה לארץ. בסופה חורגת לכאורה התורה מהרצף וחותמת במצות הקורבנות בכלל וקרבן התמיד בפרט. התורה עוסקת בעיקר במוספים אולם היא
פרשת חוקת מתארת את שנת הארבעים והאחרונה להליכת בני ישראל במדבר. נדמה, שהלקחים לא הופקו העם ממשיך בתלונותיו על מזון ומים. במהלך ארבעים שנה אלו
וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב וְאוֹן בֶּן פֶּלֶת בְּנֵי רְאוּבֵן: וַיָּקֻמוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה וַאֲנָשִׁים מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם
העונש שהוטל על עם ישראל בעטיו של 'חטא המרגלים' הוא אחת מהמכות הקשות, שספג עם ישראל בלכתו במדבר בארץ לא זרועה. דווקא בשעה כה קשה
וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה לְהָקִים אֶת הַמִּשְׁכָּן וַיִּמְשַׁח אֹתוֹ וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ וְאֶת כָּל כֵּלָיו וְאֶת הַמִּזְבֵּחַ וְאֶת כָּל כֵּלָיו וַיִּמְשָׁחֵם וַיְקַדֵּשׁ אֹתָם: וַיַּקְרִיבוּ נְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל
לאחר יציאת מצרים הוקדשו הבכורים לעבודת המשכן. בעטיו של חטא העגל התרחשה מהפכה דתית. הבכורים הוחלפו על ידי הלווים וכפי המתואר בפסוקים שבפרשתנו במדבר( ג
רצח הוא חמור ולכן אף הרוצח בשגגה נענש ועליו לשהות בעיר מקלט. בשלב ראשון כל רוצח היה נמלט מגואל הדם ונכנס לעיר מקלט. לאחר מכן
לאחר פטירתם של מרים ואהרון מגיעה שעתו של משה רבנו. לאחר שמחד נמצא פתרון לירושתם של בנות צלפחד ומאידך מתבשר משה שאינו ייכנס לארץ תובע
בסופה של הפרשה מופיעה שירה קצרה המזכירה בפתיחתה את שירת הים: אָז יָשִׁיר יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת עֲלִי בְאֵר עֱנוּ לָהּ: בְּאֵר חֲפָרוּהָ שָׂרִים כָּרוּהָ
משה מבקש מחותנו יתרו להצטרף אליו למסע לארץ ישראל, אולם יתרו מסרב ומבקש לחזור למקומו. כבר בתחילת המסע נתגלו סדקים, ששיאם באירוע חמור, שבמהלכו אומר
