הרב מאיר נהוראי (רב משואות יצחק, יו"ר רבני בית הלל)דרך כלל אנו משתמשים במונח אונאה בהקשרים ממוניים. וכך גם לומדים אנו מתוך לשון הפסוק: 'וְכִי תִמְכְּרוּ מִמְכָּר לַעֲמִיתֶךָ אוֹ קָנֹה מִיַּד עֲמִיתֶךָ אַל תּוֹנוּ אִישׁ אֶת אָחִיו' (ויקרא כה ,יד – יז) התורה חוזרת על מצוה זו באותה פסקה: 'וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ וְיָרֵאתָ מֵאֱלקֶיךָ כִּי אֲנִי ה' אֱלקֵיכֶם' (פס' יז).
לדעת האבן עזרא הואיל ואונאה עלולה להיגרם משני הצדדים מהקונה או מהמוכר נכפל הלאו על מנת להזהיר כל אחד מהם. אולם רש"י סבור, שהתורה חוזרת על הלאו כדי לצוות על שתי מצוות שונות: 'כשם שאונאה במקח וממכר כך אונאה בדברים לא יאמר לו בכמה חפץ זה והוא אינו רוצה ליקח. אם היה בעל תשובה לא יאמר לו זכור מעשיך הראשונים אם הוא בן גרים לא יאמר לו זכור מעשה אבותיך שנאמר: 'וגר לא תונה ולא תלחצנו'. (משנה בבא מציעא ד,י). הלאו האחד מתייחס לאונאת ממון והשני לאונאת דברים.
חז"ל אף סבורים, שאונאת דברים חמורה יותר: 'אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי: גדול אונאת דברים מאונאת ממון, שזה נאמר בו: ויראת מאלקיך וזה לא נאמר בו ויראת מאלקיך. ורבי אלעזר אומר: זה בגופו וזה בממונו. רבי שמואל בר נחמני אמר: זה – ניתן להישבון, וזה – לא ניתן להישבון.' בבא מציעא נח ע"ב)
בעוד שאונאת ממון פוגעת ברכושו של האדם אונאת דברים פוגעת באדם עצמו ואת הנעשה לא ניתן להשיב. אונאת ממון נעשית במסגרת עסקה שבין מוכר לקונה. הקונה מעונין בחפץ והמוכר מנצל את ההזדמנות ומוכר לו במחיר יקר יותר. בשלב הראשון הקונה הביע את הסכמתו אבל לאחר, שנודע לו על האונאה הוא מעונין לבטל את העסקה. טיבה של אונאה, שבשלב הראשון הובעה הסכמה לעסקה ורק לאחר זמן מתגלה השקר. כך גם באונאת דברים שאין בה הלבנת פנים ישירה אלא שיח תמים, ומבין השיטין מתרחש העלבון ופעמים רבות לוקח זמן לעכל ולהבין שמדובר בפגיעה. החמור שבאונאת דברים, שהפוגע יכול להסוות את כוונתו והוא יכול להזכיר לו את מעשיו הראשונים בדרך אגב ולא באמירה ישירה ובוטה.
הרמב"ם הל' מכירה (יד,יד) מוסיף דוגמא שאינה מוזכרת בחז"ל וזו לשונו: 'נשאלה שאלה על דבר חכמה, לא יאמר למי שאינו יודע אותה חכמה מה תשיב בדבר זה, או מה דעתך בדבר זה, וכן כל כיוצא בדברים הללו.
כלומר, אדם פונה לחברו בשאלה אינטלקטואלית ביודעו שחברו לא יידע את התשובה. השואל אינו תמים ומבקש הוא להכשיל את חברו. מצד שני האחר סבור שהשאלה נשאלה בתמימות. על אף שדוגמא זו לא הוזכרה בתלמודים הוסיף הרמב"ם מסברתו. יתכן וכוונתו הייתה להזהיר את לומדי בית המדרש לבל ייכשלו בדברי תורה ותוך כדי משא ומתן יפגעו אחד בשני בשאלות שלכאורה תמימות אבל מטרתן להביך את האחר. אונאת דברים עלולה להתרחש בתוך כותלי בית המדרש בשעה של מחלוקת והתנצחות.
הגדרה נוספת וייחודית באונאת דברים מתייחסת לדרך שבה הבעל מתקשר עם אשתו. חז"ל אומרים בבא מציעא נט ע"א: 'אמר רב: לעולם יהא אדם זהיר באונאת אשתו, שמתוך שדמעתה מצויה אונאתה קרובה'. ומה נכלל באונאת אשתו? מסביר הרמב"ם הלכות אישות (טו,יט) 'וכן צוו חכמים שיהיה אדם מכבד את אשתו יתר מגופו ואוהבה כגופו, ואם יש לו ממון מרבה בטובתה כפי הממון, ולא יטיל עליה אימה יתירה ויהיה דיבורו עמה בנחת ולא יהיה עצב ולא רוגז'.
. אל לו לאדם לחשוב שיש לו בעלות על אשתו. האישה אינה קניינו של הבעל אלא שותפה מלאה שלו.ולכן התקשורת חייבת להיות מכובדת לדבר בנחת ולא לצעוק אחד על השני. לדעת לפרגן ולתת. חז"ל בחרו לכלול במסגרת אונאת דברים את התקשורת שבין איש לאשתו משום שיש אונאה הנובעת מהצפיות הגדולות ממסגרת הנישואין. בתקופת ההיכרות היתה אהבה מלאה בין הצדדים הרבה מילים של אהבה נזרקו בחלל החדר ומאותה אוירה הגיעו בני הזוג לברית הנישואין ברם לאחר שהחיים המשותפים החלו והשפה משתנית יש בכך אונאה שכן האשה לא ציפתה, שהיחס אליה יהיה כפי שהוא עתה בבוז ובחוסר כבוד. קל וחומר, בו בזמן שהשפה הבלתי תקינה היא חילק מהשגרה לא ניכר העלבון ולא מרגישים כבר בצער והכאב.
הצד השווה שבין אונאת ממון לאונאת דברים, שברגע הראשון הקונה סבור שמדובר בעסקה טובה וישרה או שהשומע אינו מעלה בדעתו שבשיחה מנסים לפגוע בו. אולם ההבדל הגדול בין השנים, שברגע שתתגלה האונאה הרי, שהקונה יוכל לתבוע את המוכר ולקבל את כספו אולם מנגד על אונאת דברים לא ניתן להגיש כתב אישום. פעמים שהאדם לא ירגיש שפגעו בו וגם אם הוא יבחין שפגעו בו הרי שלא יוכל ללכת ולתבוע את מי שפגע בו. פעמים רבות הפגיעה לא תבשיל לכתב אישום והפוגע יציג את דבריו בתמימות ובערמה לכך מסיים הפסוק 'וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ וְיָרֵאתָ מֵאֱלקֶיךָ כִּי אֲנִי ה' אֱלקֵיכֶם' על אף שמדובר רק במילים או במחשבות הפגיעה היא כה קשה ומי שיודע ומכיר ללבב הוא הקב"ה – 'ויראת מאלוקך'.
(בהר תשעג)
