וַיָּבֹאוּ כָּל אִישׁ אֲשֶׁר נְשָׂאוֹ לִבּוֹ וְכֹל אֲשֶׁר נָדְבָה רוּחוֹ אֹתוֹ הֵבִיאוּ אֶת תְּרוּמַת ה' לִמְלֶאכֶת אֹהֶל מוֹעֵד וּלְכָל עֲבֹדָתוֹ וּלְבִגְדֵי הַקֹּדֶשׁ: (שמות, לה, כא)
לצערנו אנו מצויים בתקופה קשה בעיצומו של החורף. מחד, לפני למעלה מחודשים ירדה כמות משקעים גדולה מאד וסערה בלתי שגרתית פקדה את הארץ. אולם כבר
בשולי מעילו של הכהן היו תלויים פעמונים ורימונים, שתפקידם היה להשמיע קול בעת שאהרון הכהן היה נכנס אל הקודש. 'וְעָשִׂיתָ עַל שׁוּלָיו רִמֹּנֵי תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן
בשולי מעילו של הכהן היו תלויים פעמונים ורימונים, שתפקידם היה להשמיע קול בעת שאהרון הכהן היה נכנס אל הקודש. 'וְעָשִׂיתָ עַל שׁוּלָיו רִמֹּנֵי תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן
המשכן והמקדש הם מקומות של השראת שכינה ובכל זאת שונים הם בבניינם ומהותם. בעוד שהמקדש הוא קבוע אינו נייד ומיקומו במקום שבחר ה' הרי שהמשכן
פרשת משפטים מלאה וגדושה במצוות חברתיות ובהלכות הקשורות למערכות שונות של תביעות ממוניות בין מזיק לניזק בין גזלן והנגזל ובין מלוה ללווה. ישנה פרשה ייחודית
עוד בהיותה ילדה צעירה לימים עומדת מרים בשיאן של גזרות ומשגיחה על משה על מנת שלא ייפגע חלילה לרעה. ברגע שהיא מבחינה בבת פרעה, החומלת
בפרשה הקודמת קראנו על שלושה אותות, שהיה אמור משה לבצע באמצעות מטהו. באחד מהאותות משה התבקש להשליך את המטה ולהפכו לנחש ולאחר מכן לאחוז בזנבו
מהרגע שבו מתגלה הקב"ה למשה בסנה ומבקשו ללכת למצרים ניתן להבחין בשינוי מהותי באישיותו של משה. בראשית דרכו משה הפגין ביטחון עצמי בדרכו. הוא שילם
פרשיות ויקהל פקודי הן פרשות, המתארות את עשייתו ובנייתו של המשכן. בפרשיות הללו ישנה חזרה על הנאמר בפרשיות תרומה תצוה. אין התורה חוזרת על פסוקים
