פרשיות ויקהל פקודי הן פרשות, המתארות את עשייתו ובנייתו של המשכן. בפרשיות הללו ישנה חזרה על הנאמר בפרשיות תרומה תצוה. אין התורה חוזרת על פסוקים
רבים סוברים שיש לחלק את עשרת הדברות לשני חלקים מרכזיים: חמש ראשונות מתמקדות במצוות שבין בין אדם למקום ומצד שני חמש האחרונות מתמקדות במצוות שבין
מכת החושך היא האחת שלפני האחרונה מבין עשר המכות אולם היא גורמת לתפנית משמעותית במגרשו של פרעה. מכת החושך החלה עוד במכת הארבה שבעת שירד
הטור הרביעי באבני החושן היה מורכב מתַּרְשִׁישׁ וְשֹׁהַם וְיָשְׁפֵה. חז"ל אומרים, שאבן ישפה הייתה של בנימין ור' יעקב בן הרא"ש בספרו החשוב בעל הטורים מצא
עוד בהיותה ילדה צעירה לימים עומדת מרים בשיאן של גזרות ומשגיחה על משה על מנת שלא ייפגע חלילה לרעה. ברגע שהיא מבחינה בבת פרעה, החומלת
עוד בטרם הגיע משה למצרים יודע הוא על אפשרות, שמכת בכורות תכה במצרים. זאת ועוד, היא תכה באופן ישיר וכואב במשפחת פרעה ותפגע בבנו הבכור.
משה בכל כוחותיו מנסה לשכנע את העם ולהכינו לקראת היציאה ממצרים. אולם נסיונותיו אינם נושאים פרי והעם נשאר בעמדתו וכפי שמתואר בכתוב: וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה כֵּן
וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה קַח לְךָ סַמִּים נָטָף וּשְׁחֵלֶת וְחֶלְבְּנָה סַמִּים וּלְבֹנָה זַכָּה בַּד בְּבַד יִהְיֶה: וְעָשִׂיתָ אֹתָהּ קְטֹרֶת רֹקַח מַעֲשֵׂה רוֹקֵחַ מְמֻלָּח טָהוֹר קֹדֶשׁ:
בשולי מעילו של הכהן היו תלויים פעמונים ורימונים, שתפקידם היה להשמיע קול בעת שאהרון הכהן היה נכנס אל הקודש. "וְעָשִׂיתָ עַל שׁוּלָיו רִמֹּנֵי תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן
אחת היצירות המיוחדות שהיו במשכן ובמקדש הן הכרובים. וְעָשִׂיתָ שְׁנַיִם כְּרֻבִים זָהָב מִקְשָׁה תַּעֲשֶׂה אֹתָם מִשְּׁנֵי קְצוֹת הַכַּפֹּרֶת: וַעֲשֵׂה כְּרוּב אֶחָד מִקָּצָה מִזֶּה וּכְרוּב אֶחָד
